הקרב על ירושלים/ ש.שניצר

הקרב על ירושלים/ ש.שניצר

דבר אחד צריך להיות ודאי ונעלה מכל ויכוח:

… ירושלים איננה של זרים. ירושלים היא שלנו, מושרשת בנשמה הקולקטיבית של העם היהודי, ומוטבעת בתודעתו, היא נקרעה מעלינו באימי מלחמת תש"ח, וחזרה והתחברה אלינו בסערת מלחמת תשכ"ז. והחיבור היה כה טבעי ומובן מאליו , עד שהאדישות שלנו ב- 19 השנים האחרונות נראתה לנו פתאום תמהונית ולא מובנת.

אינני יודע , אינני זוכר שום התעוררת דומה לזו שבאה על הארץ הזאת שלשום, ביום ירושלים. ואין לי שום הסבר, בתחום ההגיון, להתרגשות שהציפה פתאום את כל האנשים, לדמעות שעמדו בין ריסי כל עיניים, לאהבה הלוהטת לירושלים שנעורה פתאום בכל הלבבות.

אינני יודע, אינני מבין, למה עמדו הלוחמים הקשוחים והנוקשים של יחידת הצנחנים ליד הכותל, והתרפקו על אבניו הישנות, ונתנו לדמעות הצורבות, לרדת על לחייהם מגודלות הזיפים, בלי בושה ובלי מבוכה.

אינני יודע למה בכו מאות האלפים כששמעו את בשורת השחרור והם לא בכו על ירושלים בהיותה בשבי. אין בפי תשובה על השאלה מדוע: אבל יש עובדות חיים שאפילו אין להן הסבר רציונלי, הן מוצקות כסלע. ועובדה היא שבארץ הזאת יש מקום אחד היכול לעורר רגשות רדומים כאלה בלבבות האטומים והציניים ביותר, והוא ירושלים: ולכן ירושלים היא שלנו יותר מכל מקום אחר בארץ, מדן ועד אילת…

הקרב על ירושלים לא נגרם בשעה שדגל ציון הונף על הר הבית. הוא התחיל ברגע ההוא. כי עתה יבואו כל ה"דואגים" המקצועיים למקומות הקדושים, כל אשר לא נקפו אצבע בשעה שהעותמנים משלו בירושלים, ולא מיחו כאשר הפרוטסטנטים האנגליקניים החזיקו בה, ולא התקוממו כאשר המוסלמים ההאשמים היו אדוניה, ויגידו שעכשיו, שיש שלטון יהודי בירושלים מוכרחים להתחיל בפעולה בינלאומית דחופה להבטחת שלום אתריה הקדושים.

עוד תראו איך כל הגויים אשר לא התרגשו ב- 19 השנים בהן לא יכול יהודי להגיע אל הכותל, ולא התפעלו כאשר הליגיונרים ירדו מן החומות, ולא יצאו מגדרם כאשר העיר העתיקה ביקשה לרצוח את העיר החדשה, יתגעשו עכשיו.

עכשיו, שסוף סוף יכולה ירושלים להיות עיר של שלום ומפגש לשלש הדתות הגדולות, הם יתחילו לחתור, ולרקום מזימות, ולהסית.

עוד תראו אילו בריתות מוזרות יכרתו כדי לערער על זכותנו לשלום בירושלים, ואיך קתולים, אורתודוכסים ומוסלמים וקומוניסטים ישכחו את פולמוסיהם ויעשו יד אחת נגדנו. עוד תראו את ארגון האומות המאוחדות, שלא היה מסוגל לנקוף אצבע קטנה אחת כדי להציל את ישראל מסכנת השמדה, ושמעולם לא היה עלוב וחדל אונים כבימים אלה, מתאושש מרפיונו ומזדעק כדי "להציל" את ירושלים מידי היהודים. עוד תשמעו איך קריאת האפיפיורים, ששתקה שתיקה רבת משמעות בשעה שנשחט העם היהודי בידי הנאצים, תשאג עכשיו ותצעק חמס.

עוד תיווכחו איך יקומו יועצים ודורשי טובה, גם בקרבנו, ויתחילו ללחוש עצות אל אוזנינו: שלא כדאי להסתכסך, ולא טוב לריב עם האומות, ולא נוכל לעמוד בפני דעת הקהל העולמית, ואסור לנו להסתכן בסנקציות, וכיוצא באלה גילויים של חולשה שהם הזמנות של לחץ.

עוד תשמעו את תוכניות ההפשרה שיצוצו: תוכניות של שלטון משותף, ומרות בינלאומית, ופיקוח של ארגון האומות, ושיטור זר בחוצות ירושלים. עוד תראו את ההיסוסים גם במחנה שלנו, שמא כדאי להכנע למחצה, ולהסכים לנסיגה חלקית או לריבונות מקוטעת. עוד תראו יהודים שיבואו ויאמרו כי הדם שהותז על אבני ירושלים לשם כך נשפך, שנוכל להגיש את העיר שי לגורמים זרים, לאו"ם, או לכנסיה הקתולית.

ירושלים יכולה להיות יהודית כשם שיכולה להיות תורכית, אנגלית וירדנית. כיבושה בידי צה"ל אינו מקנה לשום גורם זר שום זכות עליה. זה שישן בשקט בלילות כאשר חוסיין משל בה, לא תושבת מנוחתו גם עתה, כאשר חזרה להיות לבה של מדינת ישראל. שום זכות מזכויותיהן של הדתות השונות לא תפגע עם חילופי השלטון, אבל שום זכות חדשה לא תצמח להן עם הנפת הדגל העברי על העיר העתיקה.

מי שיוטל עליו לעמוד במאבק המדיני על השיגינו הצבאיים, מוטב שיזכור את המחיר ששולם, ואת הדם שנשפך, ואת דמעות האימהות השכולות והאלמנות, למען יילחם על ירושלים בחירוף נפש, כדרך שלחמו החיילים אשר חידשו בדמם את הברית בין ישראל וירושלים.

· לצערנו במקום לחגוג את יום איחוד ירושלים כסמל לאחדות העם בארצו אנו משתמשים בירושלים כעוד נושא לחילוקי דעות וחיכוכים בייננו…