יהורם גאון ביקש סליחה: "אלוהים איזה עוול עוללנו להם"

בשבוע הבא נציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, כקדימון לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות, וברוח הימים הללו, יהורם גאון מעלה זיכרונות. בפוסט שהעלה לחשבון הפייסבוק שלו, סיפר  הזמר והשחקן הוותיק, זוכה פרס ישראל ויקיר ירושלים, על הסרט שיצר בשם "מטולדו לִירושלים" העוקב אחר דרכי נדידתה של היהדות הספרדית. 

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאיהורם גאון תוהה: "השאלה היא אם זה אכן רצון האלוהים"

  25/03/23 22:22

"רוב רובה של משפחת אבי נכחד בשואה"

"רשמתי בין אתרי הצילום את אושוויץ", הוא מספר, "ואני זוכר את מבטי הפליאה של צוות עושי הסרט שהיה עמי, ואת השאלה שחזרה על עצמה: אושוויץ? ספרדים? מה זה שייך? וחשבתי ביני לביני, הלוואי שהיו צודקים. הלוואי שלא היה קשר, הלוואי שיהדות הבלקן לא הייתה עולה כולה בעשן המִשְרַפות וְיהדות סלוניקי, הלוואי ולא קנתה בחופזה היסטרית מכספה הפרטי, את הכרטיסים לַרכבת שלקחה אותם כמובטח, לָעולם הֶחדש ש'ממתין' להם שם. חשבתי על משפחת אבי שרוב רובה נכחד. במהלך עשיית הסרט הגעתי בעקבות יהודי ספרד לדורותיהם גם אל לוח אבן גדול בסרייבו, שבּו היו חקוקים, שמותיהם של ארבעה עשר אלף יהודים שנספו באזור הזה של העולם, וּבֿאות ג' היו רשומים שבעים נספים, ששמם 'גאון'. כך נתוודעתי בּפּעם הראשונה בחיי אל כל משפחתי, אל כל דודי ודודותיי, בניהם ובנותיהם.

יד ושם, ארכיון  צילום: Yonatan Sindel/Flash90

לדבריו, "כל עוד חי אבי, יכולתי לשאול אותו שאלות ולא העזתי. מִשנפטר וַאני בן תשע עשרה, כבר לא היה לי את מי לשאול. והוא מעולם לא דיבר במשפחתו אפילו לא ברמז". בהמשך מתאר גאון כיצד במסגרת מסע לאירופה, עמד ליד המשרפה בטרבלינקה והרגיש את החיבור למשפחתו, "הלכתי כאן ממש לאורך המסלול שבו הלכו הם, כשהיו עדיין חיים. כמעט נגעתי בהם שם, כמעט חשתי את נשימתם המבוהלת. הלכתי בעקבותיהם במסלול המוות ודמיינתי לי את גודל הצעדים שבהם הלכו אל קיצם, ושם ביקשתי מהם סליחה. צעקתי בכל הקול שיש לי. שישמעו, שיאמינו. "סליחה אחים, סליחה בני עמי המרוחמים והגיבורים, סליחה בני משפחת גאון שהוּבלתם הנה מטרבניק וסרייבו. סליחה. כי כמי שנולד בֶארץ ישראל, אימצתי לי את האימרה 'צאן לטבח' כְְמובנת מאליה. צאן לטבח? הם? אלוהים איזה עוול עוללנו להם כשקראנו להם כך".

"המורים בגטו שהמשיכו ללמד ילדים ללא תוחלת"

הזמר הוותיק מתאר בדבריו כיצד התרגלנו לחשוב על גבורה בהקשר של לוחמים בשדה הקרב, אולם הגבורה באותם ימים הייתה נחלתם של האנשים הפשוטים. "מה נאמר על כן על הבעל שהֶחסיר ממנת הלחם שלו בָּגטו פרוסה ועוד פרוסה, מדי יום וּנתנַה לאשתו החולה, נתן לה את מְנתו באהבת אין קץ, עד ששבק חיים מן הרעב בעצמו. מה הוא לא היה גיבור? מה על המורים בגטו שהמשיכו ללמד ילדים ללא תוחלת, שעתידם היה סָפור בימים ושעות. והמורים נואשו כבר מכל תקווה ובכל זאת המשיכו בחריצות עיקשת ללמד? הם לא היו גיבורים?". גאון אף מזכיר את המוזיקאים שהמשיכו ליצור, האמהות שנפרדו מילדיהם על מנת שימשיכו לחיות, ועוד ועוד. 

התרגלנו לגבורה בהקשר של שדה קרב, חיילים בטקס יום השואה צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

את הפוסט הכאוב חתם בנבואה כי עוד מעט כבר לא יהיו ניצולי שואה בקרבנו, וגם הדור השני הולך ונעלם. "רבותינו ידעו לנצור זיכרון על ידי מנהג , על ידי מצווה, על ידי תפילה. על ידי מועד קבוע בלוח השנה. אצלנו יש נאום ביום השואה שאנחנו יודעים כבר בעל פה את תכנו וצריך שנלמד מחכמינו איך צורבים גבורה, זוועה וחורבן בְזיכָרון קולקטיבי של עם לדורות . וזאת לא רק כדי לזכור, אלא כדי להיות עֵרים. כדי לחוש בְסימנים קרֵבים של שואה חדשה, ולא לתת לה לעולם , אבל לעולם לא לתת לה לחזור".