הסופרת יוכי ברנדס העידה על עצמה כי הספר הטוב ביותר שכתבה היה "אדל". דרך עבודת המחקר המעמיקה שעשתה מתוך המקורות, היא למדה להכיר את הבעל שם טוב ואת מערכת יחסים המיוחדת שלו עם בתו הבכורה. ההצגה של אנסמבל התיאו-טרון שעלתה בתאטרון "החאן", בעיבוד של נתנאלה תירוש ונדב סדקה ובבימויה של נתנאלה תירוש, מאפשרת להכיר לעומק אותו ואת משפחתו לא רק באמצעות הדמיון, אלא באופן מוחשי ממש.
-
עוד באותו נושא"הרגשתי גאולה אישית": היוצרת שעיבדה את ספרה של יוכי ברנדס בראיון
14/03/23 11:55
השחקן מוריס כהן המצוין נכנס לנעליו של הבעל שם טוב בצורה שמעניקה לדמות הנערצת הרבה אופי ואנושיות. גם השחקנית יעל שרייבר, שמשחקת את אדל, מבטאת עוצמה נשית, עוצמה שלעיתים נוטים לחשוב כי לא הייתה קיימת בקרב הנשים. האהבה בין אדל לאביה מורגשת היטב על הבמה וגם רגעי האכזבה ביניהם, זו למעשה דוגמא יפהפייה למערכת היחסים המורכבת בין אב לבתו האהובה, המתאימה גם לימינו אנו.
צילום: יעל אילן
המחזה מציג את סיפור חייו של רבי ישראל בן אליעזר, הידוע בכינויו "הבעל שם טוב", אבי תנועת החסידות. התפאורה והתלבושות הצליחו להכניס את הצופים לעומק ההתרחשות באירופה במאות הקודמות, ועם אפקטים מהממים ומקרן מוצלח השחקנים שואבים אותנו בכוח לעלילה. יש לציין כי התפאורה המינימלית מעט, תצורת המשחק האיטית והזמן המת במעברים בין הסצנות רק מנכיחים את הסיפור והופכים אותו לממשי יותר, למרות הריחוף הקל שעלול לנחות על הצופה בין לבין.
מפתיע לטובה איך הרוחניות עוברת בהצלחה גם אלינו
אי אפשר להתעלם מהמיסטיקה שנושבת בהצגה הזו. גלגול נשמות, ריפוי חולים, דיבורים על משיח, גאולה והצלה הם חלק בלתי נפרד מהעלילה. מצאתי את עצמי מביט על אותן סצנות בריחוק מסוים, אם כי יתכן שזה נובע משמרנות טבעית ולא מביקורת מקצועית. מפתיע לטובה עד כמה אותה רוחניות מסתורית עוברת בהצלחה מעל במת התאטרון.
צילום: יעל אילן
אירועי התקופה והמאבק בין מבססי תנועת החסידות, שהבעל שם טוב היה ממייסדיה, לבין המתנגדים עובר במקרה, על הדרך, וצופה בלי רקע וידע היסטורי מתאים עלול להתקשות בהבנה. עיבוד סיפור קיים לתבנית החמקמקה והמופלאה של עולם התאטרון זה אף פעם לא משימה פשוטה. הבמאית נתנאלה תירוש הצליחה לעמוד בגבורה באותו אתגר עלום, ובכישרון רב הצליחה לספק את הסיפור המופלא של יוכי ברנדס עם נגיעותיה האישיות, בלי לגרוע האחת מהשתיים. הדבר החשוב ביותר באותו ערב קרה דווקא אחרי מחיאות הכפיים, תירוש עלתה על הבמה, ויחד עם צוות השחקנים ביקשה להעביר את המסר שכל כך נצרך בימים אלו: "אהבה פירושה להסכים לקבל את הסתירות". לו יהי.