עמוד האינסטגרם של עידן חבסוב, "נסיך החלות", הוא לא פחות ממהפנט. מאות אלפי העוקבים כבר התרגלו לתמונות מרהיבות של חלות מושקעות. אל האפייה הוא הגיע מתוך געגוע, כשגר בברלין וחיפש טעם מוכר של בית. אחרי שנים שהשקיע באפייה בשביל הכיף, הגיע למסקנה שהחלה היא לא רק אוכל והתחיל להעביר סדנאות בתחום. "החלה ראויה לכבוד המגיע לה. היא כלי מופלא להתפתחות אישית ויצירתיות. פתאום ערבוב החומרים קיבלת משמעות עמוקה יותר, והרגע בו פתחתי את התנור, פשוט שבה אותי בקסם ושלא נדבר על הניחוח המשכר שאף פעם לא נמאס ממנו".
מתי התקבלת לעבודה בפעם הראשונה?
גיל 18, במסעדת דיקסי של חיים כהן. מלצרתי שם שנתיים וחצי. זאת הייתה ההכרות הראשונה שלי ותחילת סיפור האהבה עם אוכל באופן כללי. לפני כן אפילו לא ידעתי מה זה המבורגר טוב של מסעדה. באותה תקופה זה היה רק תחביב, החוויה הראשונית עם עולם הקולינריה, ומאוחר יותר זה הפך להיות הרבה יותר.
פריט חובה שיש לך במטבח?
מיקסר. זה חובה ולא חובה. כי אפשר להכין בצק בלישה ידנית, אבל אי אפשר באמת בלעדיו. בנוסף, המברשת של הביצה. לא מוותר עליה.
פריט מטבח שתוותר עליו?
מטרפה. למרות שאני מאוד אוהב את הצורה שלה, את הנוכחות שלה במטבח ואפילו את המילה "מטרפה", אפשר לערבב את החומרים לחלה גם בידיים אם יש צורך בכך. אך לרוב, מיקסר טוב, כבר עושה את העבודה.
מסוגל לאהוב חלות של אחרים?
בטח. דווקא כשהמקצעתי למדתי לאהוב חלות של אחרים כי הבנתי יותר את העניין האומנתי שעומד מאחורי זה. דווקא כשהתחלתי לאפות הבנתי את מידת ההשקעה בחלות, והבנתי שהמכשול הכי גדול שלנו זה הפחד.
צילום: שי נייבורג
הנזק הגופני הכי חמור בזמן העבודה?
כוויות מהתנור. לא בשפע אבל זה קורה. לפחות פעמיים בחודשיים. גם כוויות קטנות יכולות להיות לא כיפיות בכלל. הידיים שלי מופיעות בסרטוני הווידאו שאני מעלה לרשתות, אז הכוויות בהחלט ניכרות ומתועדות, כמו צלקות קרב.
מה עם אפיית עוגות?
ניסיתי לאפות גם עוגות ודברים אחרים אבל התשוקה האמיתית שלי היא לקליעה, לצורה ולאסתטיקה. אם כי בחנוכה אני גם נהנה מאוד מהכנת סופגניות.
הטעות הראשונה שעשית בתחום?
אני לא מאמין בטעויות. כל דבר שאנחנו עושים מעביר אותנו לצעד הבא. טעות זו מילה שאנחנו מלבישים, תחפושת שתחתיה מסתתר מה שאנחנו לא מעזים לעשות. בהתחלה כן חוויתי הצלחה והנאה, אבל חשבתי שזה קורה לכולם. עם הזמן ובאמצעות הפידבק של הקהל הבנתי כמה אנרגיה וכמה פוטנציאל יש בחלה.
לא נמאס?
אף פעם לא. אני קם בבוקר וחושב על חלה ועם זה גם הולך לישון. כשרק התחלתי תהיתי כמה באמת אפשר לאפות חלות, מארבע או שמונה רצועות, זה משתנה אבל כמה אפשר. התשובה היא שקליעת החלות, האפייה והעיצוב זה כמו ריקוד. אין דבר כזה נמאס. זה תמיד ריקוד קצת שונה.
הדבר הכי קשה שלא מודעים אליו?
התחזוקה שלנו כיוצרים או אופים. אני גם מגיע מתחום המדיטציה (הנחתי קבוצות כשנתיים בברלין), כיוצר תוכן ואמן חלות, החיבור הזה אל עצמך הוא חלק בלתי נפרד, רק כך הביטוי יכול להיות אותנטי. אני רואה הרבה אופים או כאלה שעובדים במטבח שמנסים לחקות אחרים, או בסוג של מרדף אחרי הדבר הבא. אני מציע להעשיר את עולם התוכן לא רק דרך אפייה. להיחשף גם למוזיקה וסוגים אחרים של אמנות, זה יכול להביא המון השראה ולגרות את היצירתיות במטבח. התחזוקה הזאת היא לא פשוטה ודורשת זמן רב לעיתים.
איך נראה יום העבודה שלך?
כל יום שונה מקודמו. יש שעות שאני במשרד, עובר על מיילים, מתכונן לאירועים בארץ ובחו"ל. יש ימים יצירתיים כשאני נמצא במטבח, מכין בצקים, טועם ומתנסה. ויש גם ימי צילום עם המצלמה והחצובה כשאני מתעד את היצירה לרשתות החברתיות.
מה עושים כשהחלה לא יוצאת טוב?
בהתחלה באמת זה עלה לי בהרבה דמעות. הרי לא למדתי אפייה באופן רשמי ואין לי את המאסטר שאפשר להתייעץ איתו. הייתי צריך ללמוד את הכל לבד. עם הזמן למדתי להכיל את הפשלות הקטנות ולהבין אותן ולדעת שבפעם הבאה זה יצא טוב יותר. למשל, האפייה משנה את האנרגיה ומשפרת את מצב הרוח כשאני עצבני, אבל יתכן שהתוצאות יראו אחרת. זה סיכון ששווה לקחת.
טיפ לאופה המתחיל?
לפני האפייה אני יושב כמה דקות עם עצמי, עושה מדיטציה, מתכנן מה אני עומד להכין. אני מקפיד גם להירגע, לנשום עמוק ולחייך. לפעמים אנחנו נכנסים למטבח בקטע משימתי, של מה יהיה, אבל אני מקפיד לבוא לאפייה בלי ציפיות. בנוסף, תמיד תנסו לחלק את הצעדים. לא להסתכל על התמונה כולה של "איך לקלוע". זה יכול להלחיץ ולגרום לכם לוותר מראש. חבל שזה יקרה.