גם אני רוצה להתגייס ולתרום כלוחמת

שלום

הרצון שלך לתרום לעם ישראל בצורה כל כך משמעותית הוא נפלא ונעלה, וראוי לשמר ולטפח אותו.

הרב קוק זצ"ל מסביר בביאורו לסידור (עולת ראי"ה א, עמ' ע"ט), שגם לאחר שהתפללנו לה' שידבקנו ביצר הטוב, אנחנו מוסיפים להתפלל שהוא יכוף את יצרנו להשתעבד אליו, מכיון שגם היצר הטוב, הערך האמיתי שלו הוא רק כשהוא כפוף לשעבוד העליון לעשות את רצון ה' בחיים.

כלומר, הרגשות, השאיפות והרצונות הטובים שלנו, גם הם אמורים להיות כפופים לדבר ה', ולכן נכון שתבחני האם המסקנה שלך מהרצון הטוב הזה אכן מובילה אותך לעבוד את ה'.

אני רוצה להציע בפנייך כמה נקודות, שאני חושב שכדאי שתחשבי עליהם עם עצמך, כדי לברר את הכיוון שאליו באמת כדאי להפנות את הכוחות והשאיפות שלך.

א. לפני הכל ואחרי הכל, חשוב לדעת שעמדת גדולי התורה בדורות האחרונים, מכל הציבורים והזרמים, מאוד ברורה ונחרצת, שלא רק שמצוות הצבא איננה מוטלת על בנות, אלא שהדבר אף אסור. זוהי גם עמדת הרבנים הראשיים ומועצת הרבנות הראשית באופן עקבי.

כשרוצים לדעת את רצון ה' על פי תורתנו, זו הדרך לברר.

אמנם יש מספר רבנים שמתירים גיוס נשים באופן גורף, וישנם גם מעט שאומרים שזו מצווה, אבל מדובר במיעוט קטן, וגם הוא לא מקרב גדולי הפוסקים.

אכן, לא תמיד קל ונוח ונעים לקיים את ההלכה, אבל כידוע זו לא תכנית כבקשתך.

ב. ההתמודדות בצבא לבת דתיה שונה מאוד מהתמודדויות אחרות. בוודאי למי שלמדה באולפנה או בתיכון דתי, אבל גם בהשוואה לתיכון לא דתי או ללימודים באוניברסיטה

הצבא הוא מציאות שחיים בה. זה אומר שהמציאות של חברה מעורבת של בנים ובנות, על כל המשמעויות שלה, כולל נורמות של קירבה, קלות ראש, אווירה לא צנועה וכיו"ב היא מאוד אינטנסיבית מתוקף זה שבצבא נמצאים בחלק משמעותי מהתפקידים (ובטירונות אצל כולם) 24/7. כנ"ל המציאות של חיים בחברה חילונית עם נורמות שונות לחלוטין ממה שבת דתיה רגילה נתקלת בהן. עם הבנות האחרות בצבא את ממש חיה, כולל בחדר, כולל במקלחת, כולל בהכל. זה אומר תרבות שונה, נושאי שיחה שבת דתיה לא רגילה לעסוק בהם, אופי של דיבור לא צנוע, ונורמות של חוסר צניעות בהתנהלות היומיומית במגורים, שרחוקות מאוד ממה שבת דתיה רגילה אליהן.

שבתות בצבא זו מציאות נפשית לא פשוטה. החיילת הדתיה כמובן יכולה לשמור שבת, אבל היא נמצאת במציאות שבה מסביב יש את האווירה הכי הפוכה ממה שהיא רגילה אליה בבית. הדלקת אור, פלאפונים, מוסיקה. אף אחד לא יפסיק לחלל שבת בגללה, וזה נמצא הכי קרוב וצמוד, כולל בחדר. אין ממש לאן לברוח מזה (חוץ מבית הכנסת).

הדברים הנ"ל לא נאמרים כתיאוריה, אלא הם תיאורים שחיילות דתיות סיפרו לי. לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש.

כמובן מתבקשת השאלה - הרי כל הדברים הללו נכונים גם כלפי בנים, אז מה ההבדל?

ההבדל הוא גדול וכפול.

1. גם הבנים צריכים לעשות ככל שניתן כדי לא להיפגע מהדברים שתוארו לעיל, אבל לגבי הבנים הורו רבותינו גדולי התורה שישנה חובת גיוס על פי ההלכה, ומכיון שהדבר נוגע לחיי האומה זה נעשה למרות שידוע שישנם מחירים מסוימים (אם כי כאמור לעיל חייבים לנסות ולדאוג שהנזקים ימוזערו). לגבי הבנות, כאמור לעיל הרוב המוחלט של הפוסקים אוסרים גיוס בנות, אבל גם המיעוט הקטן שמתיר איננו סובר שזו חובה שמוטלת על כולן, וממילא איך אפשר להתיר את המחירים הנ"ל למען משהו כזה שאיננו חובה, ובוודאי כאשר ישנה אפשרות למצוא מקומות טובים בשירות לאומי, שאפשר לתרום בהם הרבה מאוד (גם אם זה בלי מדים והחברה מסביב פחות מעריכה) בלי המחירים הנ"ל (וחובה על מי שהולכת לשירות לאומי אכן לבדוק שהמקום הוא טוב, ולא בעייתי או מסוכן מבחינות שונות).

2. ישנו הבדל משמעותי בין החספוס הגברי לעדינות הנשית. הפגיעה בנפש הבת ע"י מה שתואר לעיל היא קשה יותר, במיוחד כלפי מי שאמורה להביא את החיים לעולם ולמלא (בין השאר, אבל בראש ובראשונה) את תפקיד האימהות בעולם.

ג. חשוב לזכור שצה"ל זה לא תכנית כבקשתך. צה"ל מגייס חיילים לאן שהוא צריך. יש השתדלות להתחשב ברצונם, אבל זה ממש לא מחויב. גם אם את חולמת להגיע למקום מסוים לא בהכרח שזה יקרה. בנוסף, תזכרי שזו דרך די חד-סטרית. כלומר, אחרי שהתגייסת כמעט בלתי אפשרי להחליט שבעצם זה לא מתאים לך ואת רוצה לעשות 'אחורה, פנה' (בניגוד לשירות לאומי, שהוא התנדבותי, ולכן את בוחרת את מקום השירות, וגם במהלכו, אם את מבינה שזה ממש לא מתאים מכל מיני סיבות, את יכולה לקום וללכת, כי את מתנדבת).

ד. מציע גם לקחת בחשבון שגם אם איכשהו את מסתדרת עם הנקודות שהעליתי מקודם, ואת סומכת על עצמך שלא תינזקי או תושפעי, יש לך אחריות על אלו שיבואו בעקבותייך, שהרי הגיוס בציבור הדתי הוא לא רק עניין פרטי, אלא מהלך שיש מי שמקדם אותו (עייני בסעיף הבא), ולמי שמתגייסת יש אחריות גם על ההשפעה שיש לזה על בנות אחרות ועל מה שהן תעבורנה בצבא.

ה. את מי את משרתת במהלך שלך? מבחינתך, את עם ישראל ואת צה"ל כמובן, אבל רק אותם? מומלץ לבחון היטב מי דוחף כבר לאורך הרבה שנים את המגמה הזאת של הגדלת אחוזי הגיוס בציבור הדתי ואת כניסת הבנות ליחידות הקרביות. האם האינטרסים שלהם הם סיוע לצבא ולמדינה או שזהו רק אמצעי כדי לקדם אג'נדות אחרות, שספק גדול אם הן תואמות את הערכים שלך?

ו. כיון שהזכרת את נושא השירות הקרבי אני רוצה להזכיר עוד נקודה אחת, שכדאי לך מאוד לקחת בחשבון.

נשים וגברים אלו שני יצורים שונים. ומלבד ההבדלים הנפשיים והרגשיים, ישנם ביניהם הבדלים גופניים משמעותיים.

שילוב החיילות ביחידות קרביות בשנים האחרונות, שכאמור לעיל לא הגיע מצורך מבצעי אלא מסיבות ואינטרסים אחרים, הוביל לשתי תוצאות חמורות:

1. הורדת רף הדרישות באימונים, כלומר, הורדת רמת הכשירות של אותן יחידות.

2. פגיעה פיזית משמעותית בלוחמות רבות, שגופן לא מותאם לאופי הדרישות באותן יחידות (וזאת בלי שום פרופורציה לכמות הפגיעות וחומרתן אצל החיילים הבנים).

מאחל לך בכל ליבי הצלחה בבירור שאת נתונה בו ובעשייה המבורכת שלך למען עם ישראל על פי רצון הקב"ה.

כל טוב