משאל כיפה

למי תצביעו בפריימריס של "הבית היהודי"

  • נפתלי בנט
  • יצחק זאגא
  • יונתן ברנסקי

ישיבת הר עציון

הזיכרון המאחד

הרב אמנון בזק טוען כי אפשר לוותר על הנוסח "יזכור אלוקים" ולפתור את הסערה הציבורית המיותרת: "לחפש את המאחד ולגשר על המפריד"

הרב אמנון בזק
כ סיון תשע"א, 22/06/2011 09:47

החלטת הרמטכ"ל לאשרר את שינוי נוסח ההכרזה ביום הזיכרון לחללי צה"ל, מ"יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו" ל"יזכור א-להים", גרמה לוויכוח ציבורי נוקב. אינני יודע מי יעץ או לחץ על הרמטכ"ל בקבלת החלטה זו, אך דומני שמנקודת מבט דתית-לאומית היא מיותרת ומזיקה יותר משהיא מועילה.

תחילה יש להדגיש, שטקסי יום הזיכרון הממלכתיים, ובראשם הטקס בליל יום הזיכרון, הינם טקסים שניתן בהחלט לכנותם כדתיים, הרבה מעבר למקובל באירועים ממלכתיים אחרים. הטקס המרכזי מתקיים בכותל המערבי, ונישאות בו תפילת 'א-ל מלא רחמים', קריאת פרק תהילים ואמירת קדיש, לצד הכרזת "יזכור עם ישראל". הדוברים בטקס מזכירים כמעט בקביעות פסוקים מן המקורות. גם בטקסים אחרים המוטיבים הדתיים תופסים מקום מרכזי. תופעה זו מובנת ומוצדקת, משום שרובו של הציבור הציוני במדינה הוא דתי או מסורתי, שתפילות אלו הולמות את אורחות חייו, אמונתו ורגשותיו.

אולם, במדינת ישראל קיים גם מיעוט שאיננו מבוטל, המגדיר את עצמו כחילוני באופן מובהק, אם מתוך אידאולוגיה אם מתוך הרגל. ציבור זה משתקף באופן טבעי גם במשפחת השכול, ובאופן מיוחד ניתן לאפיין חלק ממנו כנופלים הרבים ממשפחות הקיבוצים במשך הדורות. חלקים נרחבים מתוך ציבור זה אינם יכולים למצוא את דרכי הביטוי לכאב ולשכול של היום באמירות דתיות, ועם זאת, למיטב ידיעתי הם לא יצאו כנגד הופעתן של אמירות אלו בטקסים ממלכתיים. לנכונותם לקבל את הפן הדתי הנרחב בטקסים צריכה להיות מקבילה גם בנכונות הציבור הדתי-מסורתי, לתת גם להם דרך ביטוי שתהלום את אורחות חייהם. סוף כל סוף, ציבור זה שותף בהקרבה ובמסירות הנפש למען עם ישראל, והמשפחות השכולות מציבור זה שלמו אף הן את היקר מכול עבור המדינה.

דברים אלו מקבלים משקל נוסף לאור העובדה, שאין שום דבר בעייתי מבחינה דתית בקריאה הפותחת ב'יזכור עם ישראל'. וכי יש אדם שאיננו חושב שיש ערך בכך שעם ישראל יזכור את הנופלים ויתאבל על זיו העלומים? הרי קריאה זו אינה משמשת תחליף לתפילת 'א-ל מלא רחמים', אלא רק מופיעה בצדה ובנוסף לה. אמנם, גם לי צורם השימוש המפוצל במילה 'יזכור', שלכל אדם דתי או מסורתי היא מעוררת מיד הקשר לקב"ה; אולם מצד שני, ניתן לראות גם ערך בשימוש במילה זו, גם בטקסט חילוני, המכבד ולו בצורה כזו את המסורת. בכל מקרה יש לזכור, ששינויים כפויים בדרך כלל אינם מובילים לתוצאות חיוביות.

יתרה מזאת, דומה שדווקא שינוי הנוסח המקורי ל'יזכור א-להים' הוא ערבוב מין בשאינו מינו. הקריאה חוברה על ידי אדם חילוני (ברל כצנלסון), וגם ניסוחה הוא חילוני למדיי. אינני יכול לחשוב על רב או על סופר דתי, שהיה מחבר תפילת זיכרון בניסוחים כאלה. אינני חושב שיש בכך הוספת כבוד כלפי מעלה, על ידי דחיקת שם ה' לתוך קריאה חילונית שכזו, גם אם התוכן שלה כשלעצמו הוא מכובד וראוי.

יום הזיכרון הוא אחד האירועים הבודדים שעוד נותרו כמאחדים את כל הציבור הציוני במדינת ישראל. ביום זה יש לחפש את המאחד ולגשר על המפריד. אין כל סיבה שגם לציבור החילוני לא תהיה פינה משלו בטקס. חובתו של הציבור הדתי לזכור, שאם הקב"ה ויתר על שמו שנכתב בקדושה שימחה על המים כדי לשים שלום בין איש ואשתו, הרי שקל וחומר שניתן לוותר על הכנסת שם שמים לתוך טקסט חילוני, על מנת לשים שלום בין כל חלקי עם ישראל.

לחצו על הלייק ותקבלו את כל הסיפורים לפייסבוק שלכם
תגובות
כתוב תגובה



תמונה
1. אתר כיפה הפך להיות הביטאון של הגוש וקולך (ל"ת)
דתיה מיין סטרים 6/22/2011 10:20:00 AM
תמונה
2. כרגיל - רהוט, ברור ומשכנע
יאיר 6/22/2011 11:10:00 AM
יישר כוחו של הרב בזק על דבריו.
תמונה
3. הרב בזק מוותר בעקביות על לאומיות ותורה.
תלמיד לשעבר 6/22/2011 12:22:00 PM
אני לא זוכר מאמר שלך הרב בעד התורה הרגילה ובעד הציונות הדתית הרגילה. רק לקחת הכל סמולה בתורה ובפוליטיקה. פעם הערצתי אותך היום כבר לא כשאני מבין לאן אתה לוקח את התלמידים בגוש.
תמונה
4. מסכים עם תגובה אחת (ל"ת)
דביר 6/22/2011 12:23:00 PM
תמונה
5. יזכור ישראל- כדי לאחד וגם כדי...
זאת ועוד... 6/22/2011 12:49:00 PM
בס"ד

בשום מקום בתפילותינו לא מצאנו שאנו "מצווים" את אלוקים לזכור...
אפילו בסליחות כשכתוב:"זכור כי עפר אנחנו" הוא"ו היא בשורוק ולא בחולם! הציווי הוא עלינו! עלינו לכבד את המשפחות להתאחד כל העם ולזכור ביחד... ה´ ממילא תמיד זוכר...
תמונה
6. ל-3 - קצת ענווה בבקשה
נתנאל 6/22/2011 1:39:00 PM
מה זה תורה "רגילה" וציונות דתית "רגילה"? זה רק מה שאתה חושב? מי שאינו חושב כמוך מוותר על התורה? ככה אתה מדבר על רב שלימד אותך תורה? מה בכלל שמאלה במה שהוא כתב?
תמונה
7. למה תמיד המתנגדים רק מתלהמים
אורית 6/22/2011 1:42:00 PM
ולא כותבים שום תשובה עניינית? "ביטאון של הגוש", "מוותר על הלאומיות" וכו וכו´. אם יש לכם משהו ענייני להגיד - תגידו, ואם לא - תפסיקו סתם לפגוע באנשים, ובמיוחד בתלמידי חכמים.
תמונה
8. הרב בזק, חזק ואמץ! (ל"ת)
דתי נורמלי 6/22/2011 2:01:00 PM
תמונה
9. לא צריך להיות גושניק כדי להסכים
מרכזניק לשעבר 6/22/2011 3:56:00 PM
גם רבנים ממרכז הרב התבטאו השבוע ברוח דומה. מה שייך להכניס את שם ה´ לתוך "תפילתו" של ברל כצנלסון, שהיה אנטי דתי מובהק?
תמונה
10. יש שתי אמירות
אדוה 6/22/2011 8:51:00 PM
דברים יפים,אך יש כאן שתי אמירות שנות.
האחת, אנו, בני אדם, לא יכולים לומר לקב"ה מה לזכור ועל-כן, לא לעניין שיהיה בתפילתינו כזו דרישה.
השנייה, נאמר במאמר, כי ברל כצנלסון היה אנטי-דתי ועל-כן זה מוזר שהוא מחבר תפילה בה מוזכר שם ה´. אך מי אנו שנגיד מי יכול לחבר תפילה עם שם ה´ ומי לא??? לכולם יש זכות ולא משנה מאיזה מקום הוא מגיע. העיקר שיבוא מתוך כבוד אמיתי ויראה אמיתית.
תמונה
11. אדוה (10) - ממש, אבל ממש לא הבנת
נתי 6/22/2011 9:12:00 PM
לא ברל כצנלסון הכניס את שם ה´. ברל כצלנסון כתב את הנוסח של "יזכור עם ישראל", והוא היה חילוני (במאמר בכלל לא כתוב שהוא היה אנטי דתי). כעת הרמטכ"ל החליט לשנות את הנוסח של ברל כצנלסון, ולהכניס במקומו את המילים "יזכור אלקים".
תמונה
12. האנלוגיה למחיית שם ה´
תוהה 6/22/2011 10:55:00 PM
המתנגדים רשאים כמובן להתנגד לדעתו של הרב אמנון בזק מכל סיבה שהיא, אך אשמח לקרוא התנגדות עניינית לנסיון (המבריק לדעתי) ללמוד מהמדרש שהיו מוחים את שמו המפורש של הקב"ה כדי להשכין שלום בית. למה לא ללמוד ממדרש זה גם פה?
תמונה
13. 3- מסכים עם התוכן שלך.
ו. גנץ 6/23/2011 12:08:00 AM
גם לי נמאס כבר מרבנים כאלה. הייתי כותבת קצת רגוע יותר. אבל צודק.
תמונה
14. לגב´ גנץ - 13 - הדהמת אותי
יוסי 6/23/2011 10:31:00 AM
בשם "יראת השמים" שלך כתבת "נמאס מרבנים". כלומר, רב הוא אדם שראוי לכבדו רק אם הוא חושב כמוני. נראה לי שאת צריכה להבין מחדש את המושג כבוד תלמידי חכמים. וכידוע, למבזי תלמידי חכמים, כפי שעשית, אין חלק לעולם הבא.
תמונה
15. מתכופפים מהר מדי
ירושלמי 6/24/2011 12:02:00 PM
אפשר לוותר ואפילו למחות את שם ה´ למען שלום בית. השאלה היא מי מחליט שיש בעיה של שלום בית שמצדיקה את זה. דווקא בכל מה שקשור לזכרון המתים הרוב המכריע של עם ישראל מחובר למסורת ולטקסטים העתיקים, כפי שיודע כל מי שהיה אי פעם בלוויה של משפחה לא דתית מצויה. אם על כל משב רוח תקשורתי מצוי אנחנו אוטומטית ניפרד מדברים לא חיוניים ונניף דגל לבן - לאן נגיע?

זה מזכיר לי אמירה יפה של אחד מרבני הערים שחתמו על מכתב הרבנים המפורסם בעניין השכרת דירות לערבים: אין ויכוח ביני לבין רבני צוהר על כך שכשם שצריך לומר דבר הנשמע כך אסור לומר דבר שאינו נשמע. השאלה היא איך בודקים האם דבר נשמע או לא: לפי ה"עמך" או לפי התקשורת האליטיסטית.
תמונה
16. ועוד דבר
ירושלמי 6/24/2011 6:24:00 PM
מחיית שם ה´ בפרשת סוטה היא תוצאת לוואי ולא נושא הוויכוח בין האיש לאשה. אם הוויכוח ביניהם יהיה האם צריך למחות את שם ה´ או לא - אני לא חושב שההלכה תדריך את אחד מבני הזוג למחות את שם ה´ בשביל שלום בית.


כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד