סירוב פקודה לביצוע ההתנתקות

שלום וברכה.
בגלל המשמעות הגדולה וכבדת המשקל של נושא השאלה ביקשנו מהרב יעקב ידיד, ראש הישיבה הגבוהה בכרמיאל, לענות עליה, וזו תשובתו:

שלום לך.
שאלת סירוב הפקודה היא שאלה כבדה לכל מי שמרגיש שותף לצה"ל, ולכל מי שאוהב את מדינת ישראל וערכיה. לא בקלות קיבלו הרבנים החלטה זו, ולא בפזיזות, חלילה, הורו אותה לרבים. החשש הגדול העולה מתוך שאלתך בהחלט מדאיג את הרבנים, ובתהליך של ייסורים רבים הוא התקבל על ידם.
אולם לא סירוב הפקודה הוא הדיון האמיתי בינינו, סירוב הפקודה הוא דיון 'פיקנטי' שמכניס את מתנגדי ההתנתקות לפינה לא נחוצה. עיקר הדיון שלנו הוא האם ההתנתקות היא תוכנית מוסרית וערכית, האם נכון לפנות כך ישובים המגדלים שנות דור, באופן חד צדדי בלי תמורה ובלי מחיר. האם מותר לפנות אנשים מארצם, בלי לשאול את העם קודם לכן, האם מי שהצהיר על מדיניות אחת ונבחר בגללה יכול ללכת למדיניות אחרת בלי להיוועץ בשולחים - בציבור?
יש אנשים שמעדיפים שלא לענות לשאלות הקשות הללו, ובמקום זאת מקיימים כל הזמן דיון על סירוב פקודה. זה נוח יותר, זה שם אותם במקום אידיאלי יותר, אבל זה לא נכון. זו לא הנקודה ואסור לנו להפוך את הדיון הזה לעיקר הסוגיה. צריך לעורר ולהתעורר לעשות בכל הכלים הסבירים והדמוקרטים, הכל כדי למנוע את מעשה הטרוף הזה, לדבר, להפגין, לצעוק, להתפלל, להתיישב ולנסות עד כמה שניתן למנוע את הרגע שבו נתבקש לסרוב פקודה.
הכניסה שלנו לסוגיה הזאת הוא כלי שרת בידי אלה שמנסים לדחוף את הדיון לשם, כדי לא לענות על שאלותינו האמיתיות הנוגעות למהלך עלי הולכת ממשלה זו.
אבל כיוון ששאלת אני אענה בנקודות קצרות:
[תשובה בקווים כלליים]:
א. תצא מנקודת ההנחה שהמשותף בינינו הוא שכולנו אוהבים את מדינת ישראל ואת צה"ל, כולנו משרתים בצה"ל ולכולנו חשוב שצה"ל לא יוזק חלילה, בטח לא מהצעדים שלנו.
ב. נקודת הנחה נוספת: מחויבותנו לתורה לקיום מצוותיה בדקדוק עד לפרטים ולפרטי הפרטים, וכל מה שנקבע בהלכה על פי דעת רבותינו מחייב אותנו.
ג. חובתנו לתורה ולמצוותיה היא הגורם המחייב אותנו לציית לצבא ולמדינה. מתוך תורה ומתוך מה שלימדו אותנו בתורה, אנו שותפים מלאים לחובות ולזכויות האזרחיות במדינת ישראל. וזאת מה שלמדנו על תהליך התחייה ועל תפקיד מדינת ישראל בגאולתנו המתחדשת.
ד. ומכאן ברור שסדרי העדיפויות שלנו בכל חיינו ובוודאי גם בסוגיה זו הוא כזה:
ברור לחלוטין שאם יבוא מפקד לחייל ויאמר לו: "אני מפקד עליך לחלל שבת בפעולה כזו לנושא שהוא איננו מבצעי, ולא מחייבת חילול שבת- לא נשמע לו, אע"פ שנענש בכניסה לכלא. ואם יחייבו אותנו להשתתף באירוע שיש בו איסור תורה, אע"פ שהוא פקודה מקובלת, לא נקיים אם אין הדבר משום פיקוח נפש.
ולכן אם זה נכון בכל מצווה- זה נכון גם במצוות ישוב הארץ.
אסור לפנות ישובים - וזה לא מבצעי, ואין בכך משום פיקוח נפש ולכן לא נקיים פקודה בלתי חוקית שכזו.
נדמה לי שלמרות כל מורכבותם הדברים הללו די פשוטים.
נכון הוא שישנו הבדל בין חייל בודד שלא מקיים פקודה, פלוגות שלמות שלא מקיימות פקודה, אולם מבחינת ההלכה אין היחיד יכול לקיים פקודה הנוגדת דעת תורה, רק בגלל שגם אחרים עושים כך.
ה. בכל המבט הזה כלל לא נגענו בנקודה המוסרית. האם נכון לגרש אנשים כה רבים באופן כל כך אכזרי, ע"י מדיניות שלא עמדה למבחן הציבור? האם צורת קבלת ההחלטות ומידת הלחץ שמופעל על המחליטים לא דורש חשיבה נוספת? האם נכון לפרק שנות דור באופן חד צדדי, בלי שום ערבות לבטחון ישראל?
אולם בשאלות אלה אין אני מכהה את מה שנאמר בזה, זה מנוגד להלכה וזה אסור.
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו
הרב יעקב ידיד – ראש ישיבת ההסדר-גבוהה כרמי-אל

הערת המערכת: בנושא כה מורכב וכבד משקל, ישנן אמירות שונות, וכדאי שכל אחד ישאל את רבו מה לעשות וכיצד לנהוג בשעת מעשה, ויהי רצון שלא נזדקק להגיע לרגעים כאלו. חברים מקשיבים.