משהו טוב קורה בערוץ הראשון. בשנה האחרונה הצליחה מחלקת הדרמה והאומנויות של הערוץ להפתיע לא מעט בשלל יצירות טלוויזיונית עצמאיות ומקוריות. "משפחה טובה" ו"היהודים באים" הם חלק קטן משלל יצירות שזכו לביקורות מחמיאות ולנתוני רייטינג מרשימים.
ביום רביעי האחרון שודר בערוץ הראשון הסרט הקצר "ההפך", שביים וכתב עמיחי גרינברג, על פי נובלה שכתב אחיו בסוף שנות התשעים, ועוררה סערה לא קטנה בשעתו. הנושאים שהוא העלה לדיון היו אז מעין טאבו בחברה, והעובדה שהנובלה הזו הלכה עד הסוף הכעיסה לא מעט רבנים ואנשי חינוך. הצלחתה הייתה טמונה בראשוניותה ובהתמודדותה האמיתית והכנה עם סוגיות כמו אינטימיות, אהבה, מגע ויראה. כיום אנו נמצאים בעידן אחר. אם בעבר העיסוק בנושאים הללו היה משני עד לא קיים, היום הוא רווח ומקובל ונידון כמעט בכל מסגרת חינוכית החל מחטיבות הביניים, הישיבות התיכוניות ובישיבות ההסדר.
בשל כך, עיבוד של נובלה זו הוא משימה לא פשוטה. למרות זאת ואף על פי כן, מצליח גרינברג ליצור כאן יצירה מעניינת ומעוררת מחשבה. "ההפך" מספר את סיפורו של יוחאי, רב צעיר שנקלע לפרשיית אהבים עם איילת, נערה חולת סרטן, אותה פוגש לראשונה בסניף בני עקיבא, ומתבקש ללוות אותה במהלך הטיפולים. הקשר שנוצר בין השנים חורג מעבר למצופה, ומפגיש אותם לראשונה עם עולם מלא סתירות בו אהבה, קרבה ואינטימיות הם מונחי יסוד.
צפו בסרט המלא (יתכנו בעיות צניעות קלות):
[embed]
"ההפך" הוא סרט אינטימי ונוגע, שמצליח להעמיד את המושגים הללו באור חדש, גם אם מידי פעם הוא מאופיין באחידות מסוימת ובחזרתיות. דמותו של יוחאי, עוברת תהליך של גילוי, הן בנוגע למה שהתרחש בעבר דרך המבט הרפלקטיבי, והן למקום שבו הוא נמצא כיום, כשלושים שנה לאחר מכן, כשהגשים את חלומו ונעשה ראש ישיבה.
כשהנובלה יצאה לאור, השיח בנושא שמירת נגיעה היה אז בחיתוליו. גרינברג מנסה במהלך הסרט לצעוד צעד אחד קדימה, ולעסוק במגע מנקודת מבט רחבה יותר, תוך התמקדות באינטימיות שהמגע יוצר, ובשאלה על מה בא המגע לכפר. מיצוי אמצעי התקשורת הקיימים בין יוחאי ואיילת, מביא אותם לחיפוש אנושי ורוחני של קרבה ואינטימיות מסוג אחר. ההתמקדות באמצעי התקשורת מעשירה את העלילה וטומנת בחובה רבדים נוספים לדיון משמעותי בסוגיה.
נושא מעניין נוסף שנידון במהלך הסרט הוא הריקוד כמקום חיבור בין גוף לנפש. גרינברג במהלך הסרט מעמת את החברה הדתית עם הגוף שלה. אם בעבר ההנחה הרווחת הייתה שהגוף הוא דבר מאוס שנכון להתרחק ממנו, בסרט נעשה ניסיון להעניק לו משמעות. הריקוד והתנועה נעשו דרך שבה האדם מגלה את עצמו, ומתחבר לאלוקות שבו, לקדושה שבו.
הסרט הקצר לא חף מבעיות, הציטוטים הארוכים משלל הספרים לעתים מייגעים, והטקסטים לא תמיד זורמים. עם זאת, זהו סרט מעניין ומעורר השראה, שמעורר שוב את השיח הכה חשוב של הקרבה והאינטימיות בחברה.