שאלה
שלום הרב!
כבר תקופה ארוכה שמפריעה לי שאלה קשה מאד, וכל תשובה שעונים לי מרגישה לי לא עניינית.
אני אגיד את ההבנות בכללן:
היה לי קשה העניין של ״בעיית הרע״ בעולם. איך יכול להיות כל כך הרבה רע בעולם אם אלוקים כולו טוב? התשובה של ״אתה לא יודע חשבונות שמיים״ נשמעת לי מתחמקת, כי למשל באירועי המלחמה האחרונה או השואה, היו זוועות שאי אפשר להעלות על הדעת או לקבל כטובות בצורה כלשהי.
התשובה לשאלה הזו הייתה בעצם דברי הרמב״ם במורה הנבוכים לפיהם לאדם יש בחירה חופשית לבחור בטוב ורע, ולכן רע שיש בעולם זה או מחמת החופש שיש לאדם או מחמת חוקי הטבע שפשוט קיימים, ויכול להיות באופן של טבע דבר שלא טוב.
אבל השאלה שלי היא כזו:
אם אכן ככה, הרי וודאי שאחד ההסברים של התפילה זה בקשה. מלבד העניין שתפילה עיקרה התחברות לקב״ה, היא כמובן גם בקשה. רואים הרבה פעמים בחז״ל שהתפללו וקיבלו מבוקשיהם. העניין הזה קשה לי קודם כי המון פעמים אני עושה השתדלות מקסימלית מצידי ומתפלל ובכל זאת לא נענה. אבל מעבר לזאת, אם הקב״ה לא מתערב בעולם, איך אני יכול לבקש ממנו שיקיים לי בקשה מסויימת? הרי אני בעצם מבקש ממנו להתערב בעולם! ואם הוא מתערב בעולם על ידי תפילה, איך יש דברים כמו השואה למשל שקרו? הרי וודאי שאנשים אז התפללו בכל רוחם וכוחם ועדיין 5 שנים של זוועות...
אני מאד מבולבל הרב, אשמח שהרב יוכל לענות לי.
תודה רבה!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אתה מערבב שני נושאים. נדון בכל אחד מהם בנפרד.
בנושא הרע בעולם נאמרו תשובות שונות. הסיבה שיש תשובות שונות היא שיש מאמינים שונים. תשובה שמשכנעת אחד לא מתאימה לשני.
ספר איוב מביא את אחת התשובות העמוקות ביותר. נאמר לאיוב שהוא צריך לקבל את מגבלות השכל האנושי. כמו שאדם לא מבין תופעות שונות בטבע (למשל בפיזיקה יש שתי תורות שמקובלות כאמתיות אבל הם לא מתאימות אחת לשנייה: תורת היחסות ותורת הקוונטים) כך אדם צריך לקבל שהוא לא מבין תופעות נוספות בעולם, כמו הסבל והייסורים בעולם. זו אחת התשובות החזקות לאמונה אחרי השואה.
ביחס לתשובה עמוקה זו אתה טוען: "באירועי המלחמה האחרונה או השואה, היו זוועות שאי אפשר להעלות על הדעת או לקבל כטובות בצורה כלשהי."
הטענה שלך מוכיחה שאתה מתקשה להבין את התשובה העמוקה שנאמרה לאיוב. הרי זה בדיוק מה שנאמר לאיוב, שאי אפשר להעלות על דעת אנושית הסבר למעשי האל. כאשר אתה מבקש "להעלות על הדעת" את נוראות השואה, אתה מחמיץ את התשובה שנאמרה לאיוב.
בעניין התפילה, אתה וודאי צודק שבקשות הן מרכיב מרכזי בתפילה. אתה לגמרי צודק שלא כל הבקשות נענות, לא בקשות פרטיות (כמו בקשה להחלמה של חולה) ולא בקשות לאומיות (כמו בקשה לבניין בית המקדש).
ההסבר לכך הוא שהקב"ה לא מתחייב לקבל כל בקשה, יש לו את השיקולים שלו, מה ראוי ומה לא. כמו צעיר שמפציר באביו לקנות לו אופנוע והאבא מסרב בהחלטיות למורת רוחו של הבן, כי האבא יודע כמה מסוכנת נסיעה באופנוע.
דוגמה בולטת להפצרה וסירוב: התחנונים של משה להיכנס לארץ והסירוב לכך.
הסירוב או האפשרות לסירוב אלוקי לא מבטלת את החשיבות של התפילה והבקשה. יש חשיבות עצומה לבקשות שלנו מפני שהן מבטאות את הרצון שלנו, שהוא לא פחות חשוב בפני עצמו - גם אם הרצון מסורב.
נחזור למשה שממשיך להפציר למרות הסירוב של ד'. התורה מספרת באריכות על ההפצרות החוזרות של משה, כדי להראות כמה חשוב היה למשה כן להיכנס לארץ.
זהו ערכן של כל הבקשות בתפילה. גם אם בקשה לא נענית (בגלל שיקולים שאיננו מבינים) יש לה ערך עצום מפני שהיא מבטאת רצון עמוק ועז של המתפלל. לכן כאשר אדם בטוח שבקשותיו ראויות, עליו להמשיך ולהפציר, לא לחדול מלהתפלל בכל מקרה, כי לעצם הבקשה וגילוי הרצון יש ערך גדול.