חילול השם או ריצוי: כמה להתייחס לדעתם של מגזרים שונים עליי?

הי טליה.

התהליך שאת מתארת הוא מאוד אנושי וטבעי. ה"מבט" של החברה משפיע עלינו. וליתר דיוק: האופן שבו אני מפרשת וחווה את המבט של האחרת, משפיעה על ההתנהגות שלי. יש הרבה מחקרים בנושא, וזה באמת מאוד מענין! ובנוסף יש את ההיבט של "חילול השם", ואת הרצון לייצג באופן הולם ומכבד את הציבור והדרך שלנו.

בעצם זאת הזדמנות טובה לברר מה "נכון" בעינינו. ואחד הדברים המציקים בשאלה הזאת היא שזה לא שחור ולבן. אין בד"כ התנהגות שהיא חד משמעית נכונה ומדויקת, ולעומתה מעשה שהוא פסול חד משמעית. רוב הדברים נמצאים איפה שהוא באמצע. למה זה מציק? כי זה לא תמיד ברור לנו מה נכון, מה עדיף, והמציאות היא לא מושלמת. כמעט בכל החלטה יש מחיר לכאן או לכאן. והראש שלנו - לא אוהב לעבוד קשה. הוא מעדיף עולם של שחור ולבן. אבל לנו יש את היכולת להרגיש את עצמנו ואת הראש שלנו לעובדה, שזה בסדר שיש הרבה אפור, וזה בסדר שיש התלבטויות מה לעשות במקרים שונים. וזה גם בסדר שלא בכל מבחן במציאות נקבל ציון 100 מושלם (ובד"כ גם לא אפס).

הערה: חשוב לא לבלבל את ההסבר הזה על גווני האפור במציאות ובהתנהגות, עם "אמת ושקר, ראוי ופסול" מבחינת ערכים, עקרונות, מצוות, וכו'. ביהדות, בהלכה, במוסר, ואפילו בחוקי המדינה - יש עקרונות וציוויים וערכים ברורים. יחד עם זאת, לא בכל רגע ורגע אנחנו בני האדם מצליחים לבטא ולקיים אותם בצורה מלאה ומוחלטת במצבים שונים במציאות. אנחנו בהחלט שואפים למקסימום עשיית הטוב, ויחד עם זאת מבינים שיש גם קשיים ואתגרים.

אז מה אפשר לעשות?

1. להתאמן בהבחנה בין רצון לבין ריצוי

זה מצוין שאת רוצה להיות טובה, ולייצג את הערכים שבהם את מאמינה. את יכולה לפרט לעצמך אפילו בכתב (ואם תרצי שתפי גם אותנו) מקרים שבהם את מתלבטת: האם עשיתי כך וכך בגלל שככה רציתי, או בגלל שככה רצץה מישהי אחרת, ואני רק הגבתי לרצון שלה (כי לא נעים, מביך, מלחיץ, וכו').

ניקח אולי דוגמא קטנה ומוכרת: חסרים מקומות באוטובוס! כולם עייפים ורוצים להתיישב. קל מאוד להרגיש במצב כזה שיצפו במיוחד ממך לפנות מקום, כי את דתיה וערכית. ואני גם בטוח שלפעמים את מפנה מקום לטובת אחרות, ואפילו בשמחה. האם זה מוכרח לקרות בכל פעם? בכל נסיעה? לא בהכרח. האם בכל מצב ובכל נסיעה יהיה מישהו שיתרגש ויחשוב רעות על היהדות בגלל שנערה דתיה לא ויתרה על מקומה? ממש לא בהכרח. וגם אם כן יש אדם כזה, המחשבה שלו לא בהכרח מעידה על המידות שלך או על היהדות בכלל... לפעמים את מתיישבת (מותר לך!), לפעמים את מוותרת למען אחרות. את מפעילה שיקול דעת עצמאי, מקשיבה לתחושות הבטן שלך, וגם לומדת מהניסיון. ולדבר ולחשוב על זה - זה בהחלט דבר טוב! שווה גם לנסות לחשוב: האם ההתלבטות בין רצון לריצוי פוגשת אותך בעוד מצבים: במשפחה, בבית, באולפנה, וכו'? ואם כן, אולי אפשר לזהות שם רצון שלך לחזק את העמדה הבסיסית שלך, ולעמוד עליה יותר בתקיפות?

2. ללמוד לעומק את המושג "חילול השם"

ההתלבטות של היא באמת הזדמנות ללמוד טיפה יותר את המושג עצמו. אפשר עם חברה, בת משפחה, מדריכה, או כל מי שנוח לך איתו. אבל בוודאי שיש בו יותר עומק ומורכבות מאשר "חייבים תמיד לקום לאחרים באוטובוס".. הנה למשל קטע קצר מתוך מאמר של ידידיה מאיר:

"(...)"כל העובר מדעתו על אחת מכל מצוות האמורות בתורה בשאט נפש להכעיס – הרי זה מחלל את השם. ואם עבר בעשרה מישראל – הרי זה חילל את השם ברבים". אתם קולטים? זאת ההגדרה של חילול השם: לעשות עבירה בכוונה."

יש לי תחושה שאת מאוד רחוקה מהמצב הזה, של לעשות משהו בכוונה נגד אחרים, או חלילה נגד היהדות.

מאוד מוזמנת להמשיך לשתף אותנו ולעדכן איך הולך. אפשר כאן באתר בשאלה חדשה:

makshivim.org.il/ask-away

וגם במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298.

בהצלחה!

אוהד

מוקד חברים מקשיבים