שאל את הרב

גבולות של חסד: איך לתת בלי לאבד את עצמי?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 24/04/23 20:35 ג באייר התשפג

שאלה

שלום,

קודם כל תודה ואשריכם!

אני בת 18, מסוג האנשים שאם הם רוצים הם ממש יודעים לעמוד על שלהם. אבל תקופה מאוד ארוכה אני הדמות הזאת שכל מי שצריך עזרה הוא מבקש ממני. ואני באמת הכי רוצה לעזור ולומר לחסד כן. כי בעצם למה להפסיד אותו.. מצד שני אני מרגישה תחושה של מישהי כזאת שאוהבים אותה כי צריכים אותה כל הזמן, ו"בטל דבר בטלה האהבה". עכשיו אני קצת בהתלבטות מתי לומר כן ומתי לא. כי ממש חבל להגיד לחסד לא.. אבל מצד שני חבל עליי ;) כנראה שצריך את שביל הזהב.. אשמח להארת נקודות בנושא. אשריכם איזו זכות! תזכו למצוות!

תשובה

שלום מעיין יקרה.

חייבת להגיד קודם כל שאני מתפעלת מאוד מהשאלה שלך, ואני חושבת שזה לא דבר מובן מאליו שאת רוצה להעניק ולתת לאחרים מעצמך. מצד אחד אם מישהו מבקש ממך עזרה את רוצה לעזור לו, ומצד שני לפעמים זה יכול לבוא על חשבונך, או שזה לא יעשה לך טוב באותו הזמן מסיבות שונות ולכן זה יכול להכביד עלייך. לא תמיד נתינה מיטיבה איתנו, ולפעמים אנחנו לא רוצים לעזור בדבר מסוים מהסיבות שלנו - אבל עלול להיות מופעל עלינו לחץ מהסביבה להגיד כן. או לחלופין אנחנו אומרים כן ונותנים עזרה אבל רק בשביל לרצות את האחר, ולא בגלל שזה באמת מה שמתאים לנו בסיטואציה.

ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה כמו שאומרים. אני חושבת שהכלל הזה בא לידי ביטוי בסיטואציה אותה את מתארת, לאהוב את האחר ולתת לו בדיוק כפי שאני אוהב את עצמי ומעניק לעצמי. כלומר קודם כל כדאי לאהוב את עצמך כראוי, ואז תוכלי גם לאהוב את האחר. בהקשר של נתינה, אין ספק שחשוב לא לוותר על עצמנו ולדעת לשים לחסד "גבולות". לא תמיד זה יתאים, לא תמיד תוכלי, ואפילו לא תמיד תרצי לעזור – בכל המצבים חשוב שתדעי שזה בסדר. בשביל לתת באופן בריא חשוב שזה גם יבוא ממקום נקי ונכון, וכמו שאת אומרת: "חבל עלייך" – גם הצרכים שלך חשובים.

מעבר לכך, האופציה לתת תמיד נמצאת שם, ומותר לך לבחור בה בכל פעם מחדש. מצד שני, במקביל לנתינה לזולת חשוב לבנות את היכולות שלנו, כדי שהנתינה תוכל להשתכלל ולהשתבח. כשאנחנו יותר טובים, כשאנחנו מרגישים יותר טוב, כשאנחנו מרגישים יותר שלמים עם עצמנו: אז גם נוכל להעניק לאחרים באופן מיטבי. אפשר להסתכל על חיילים שיוצאים לקצונה. לא חבל? בזמן הזה הם היו יכולים לעזור בשמירה ובהגנה, לצאת למבצעים וכדומה. אבל אחרי תקופת ההכשרה הזו, כקצינים הם יכשירו לוחמים ויובילו צוותים. תקופת ה"לא" הזאת, שיכללה את הנתינה העתידית שלהם ושווה את ההשקעה.

אז מתי לומר כן ומתי לומר לא?

1. בכל סיטואציה שנקרית בדרכך, תשאלי את עצמך – האם מתאים לי לעזור עכשיו? האם זה ייטיב איתי? האם אני יכולה להכיל את הסיטואציה? ואם התשובה היא לא, זה בסדר גמור, כי לא תמיד יתאים לנו לעזור. לפני שאת ממהרת להגיד כן, קחי כמה דקות ותחשבי האם באמת זה מתאים לי עכשיו?

2. נניח והחלטת שבסיטואציה הנוכחית זה פחות נכון לך עכשיו לעזור מכל סיבה שלא תהיה, חשוב לתווך את זה בעדינות לצד השני. זה גם יכבד את הצד שני ואני מאמינה שגם יגרום לך להרגיש יותר טוב עם ההחלטה. כמובן אין צורך להצטדק, אלא רק להסביר בצורה נעימה ומכבדת שכרגע זה פחות מתאים לך ולא תוכלי לעזור. את יכולה להגיד למשל (כמובן במילים שלך): "תשמעי אני מצטערת. אני לא אוכל לעזור בדבר הזה עכשיו, אבל אני אשמח מאוד לנסות ולעזור בעתיד".

3. חשוב לזכור שזה ממש בסדר גם להגיד לא. תעריכי את עצמך על הפעמים שבהן את נותנת ומעניקה מעצמך, לא תמיד זה יתאפשר וזה בסדר גמור. אבל תני לעצמך טפיחה על השכם, זה דבר מדהים לתת ולהעניק לאחר! זה דבר חשוב מאין כמוהו, אז אל תפסיקי. זה שמותר לנו להגיד לא, לא אומר שזה מבטל את כל הפעמים שאנחנו אומרים כן.

לסיכום: את מתארת דילמה שאני חושבת שהרבה אנשים חווים בהקשר הזה של נתינה, איך לתת ומצד שני לא לוותר על עצמי, על הרצונות והצרכים שלי. חשוב להציב את הגבולות שלך בהקשר הזה, ולהגיד לא כשלא מתאים לנו. וכדאי לתווך את זה בעדינות לצד השני בשביל ההרגשה הטובה גם שלך וגם של הזולת.

יקרה, מקווה שהדברים שכתבתי עזרו לך, מעריכה מאוד את השאלה שלך והרצון שלך לעזור ומצד שני לזהות את החשיבות בהצבת גבולות לחסד. אם תרצי, מוזמנת להמשיך לכתוב לנו ולעדכן איך הולך. אפשר כאן באתר בשאלה חדשה:makshivim.org.il/ask-away, וגם במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298.

בהצלחה!

אריאל

מוקד חברים מקשיבים

כתבות נוספות