מתכוונים להתחתן אבל לא בקרוב: איך מצליחים לשמור נגיעה?

שלום לך.

בעולם יש אתגרים. לא רק ביהדות. יש קושי, תסכול, לבטים. האתגר עצמו, הוא בדרך כלל לא מה שמכריע אותנו. אלא דרכי ההתמודדות.

את מספרת ששניכם רוצים לשמור נגיעה. שיש לכם ערכים דומים שחשובים לכם. זה מצוין. זה לא אומר שתצליחו בזה כל הזמן. וזה לא אומר שזה איום ונורא. החוויה של חשש מתמיד מפני נפילה יכולה להקשות ולהחליש. ויש נפילות. הן בדרך כלל לא מכריעות אותנו.

אז מה אפשר לעשות?

1. להעמיק את הרצון

במיוחד ב"רגע האמת", כשהפיתוי גדול (לא משנה איזה פיתוי), לפעמים קשה לעמוד בו. הזיכרון של "למה רציתי להימנע" - מתעמעם. אתם יכולים להתכונן מראש לרגעים האלה. לשבת ביחד וללמוד קצת על הנושא של שמירת נגיעה. אולי על זוגיות בכלל. אולי על עוד ערכים שאתם מאמינים בהם. אתם יכולים לכתוב לעצמכם בעקבות הלימוד הזה משפטים מחזקים. לחבר את המסקנות אל היום יום שלכם. אולי אפילו לעצב לעצמכם איזה פלייר או מחזיק מפתחות, או משהו אחר שמזכיר לכם את המחויבות ההדדית שנשענת על הלימוד הזה. ברגעים הקשים, זה יכול להוות תזכורת טובה לרגעים הטובים, שבהם היה לכם מאוד ברור הרצון המשותף.

2. להבחין בין נפילות

שמירת נגיעה זה מושג נורא כללי. לתת יד זאת "הפרה" של שמירת הנגיעה, וגם חיבוק. אבל זה לא באמת אותו הדבר. ולכן כדאי אולי לנסות לייצר איזו "רשימה": כשאתם מרגישים שאתם לא עומדים בפיתוי, איך לגעת באופן שהכי פחות יציק לכם אחר כך. אולי להחזיק ידיים זה עדיף מאשר חיבוק או משהו אחר?

3. הייאוש משבירת הרצף

עוד דבר חשוב הוא לא להתפתות למחשבה: אם כבר "שברנו" נגיעה, אז זהו - אפשר לעשות הכל. כי ממילא נפלנו. לכל מעשה יש משמעות, וכל מעשה עומד בפני עצמו. אני יכול למשל ליפול בשמירת נגיעה בשעה 7, ובשעה 7:05 ללכת להתפלל בכוונה. זה לא סותר. אבל לפעמים היצר אומר לי: "עזוב אותך, כבר נפלת! מה תפילה עכשיו...". וזו ממש "עצת היצר הרע". אנחנו לא מקשיבים לו. אני מנסה ליפול כמה שפחות, ולהצליח כמה שיותר. ולא משנה אם הייתי ב"רצף" של הצלחות שעכשיו נשבר. הרצף לא חשוב. רק המעשה עצמו.

4. שיח רגשי

במגע בין בני זוג יש 2 מרכיבים שקשה לעמוד בפניהם. האחד הוא עצם המגע. הוא נעים. יש משיכה מינית טבעית, ולכן יש רצון לגעת. השני הוא הקירבה האינטימית, הרגשית, שנובעת מהקשר המיוחד שיש ביניכם. ההיכרות, האמון. מגע הוא תוצאה טבעית של בקשר הרגשי הזה, אבל הוא יכול גם לתת תחושה שהקשר הזה מתחזק. כלומר: עצם המגע יוצר תחושת קשר חזקה. לכן למשל אנשים לוחצים ידיים. זה יוצר תחושת קירבה, למרות שלא מכירים אפילו את האדם האחר. וזאת קצת "אשליה אופטית", שאפשר להשתמש בה לחיוב או לשלילה.

אבל בקשר שכבר קיים, המגע הוא המשך טבעי - לא תנאי לעצם הקשר. הקשר הרגשי נמצא שם בזכות עצמו גם כשאין מגע. גם בחיי הנישואים יש תקופות שבהן בני זוג לא נוגעים, או לא מקיימים יחסים (מסיבות הלכתיות, רפואיות ואחרות). זוג שהמגע הוא מרכיב גדול מדי בקשר ביניהם, יתקשה מאוד לשרוד את התקופות האלה. אבל זוג שאצלו הקשר הרגשי נמצא במקום הראשון, הוא הבסיס, ואחריו יש גם ביטוי רגשי גופני, יהיה יציב ומאוזן יותר.

המשמעות היא שאתם יכולים לייצר אינטימיות, קירבה, ואפילו "סוג של מגע" בלי לגעת ממש. כשאת למשל אומרת לבן הזוג שאת מרגישה ש"היית ממש רוצה לתת לו עכשיו חיבוק חזק וטוב", את במידה מסוימת נותנת לו את החיבוק הזה ממש באמירה. ואגב, מבחינת הלכות הצניעות גם כאן יש איזור "אפור", כי יש באמירה הזאת אינטימיות חזקה. לכן לבני זוג שיוצאים ביחד ואוהבים, אבל לא עומדים להתחתן בקרוב, כדאי להיעזר ביועצים טובים שילוו אתכם בדרך. בין אם אלה בני משפחה, דמיות ערכיות שאתם מחוברים אליהן, ואולי אפילו ייעוץ סוגי מתאים. לא בשביל לפקח עליכם. אתם ילדים גדולים. אלא כדי לעזור לכם לבנות את הזוגיות שלכם באופן שבו אתם באמת רוצים, איך שמתאים לכם.

מוזמנת מאוד להמשיך לשתף אותנו ולעדכן איך הולך, בעצמך וגם עם בן הזוג! אפשר כאן באתר בשאלה חדשה:

makshivim.org.il/ask-away

ומומלץ במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298.

בהצלחה!

אוהד

מוקד חברים מקשיבים