אני לא מפסיקה לשקר ולגנוב כסף מההורים שלי. מה לעשות?

שלום לך.

מבין השורות בשאלה שלך עולה תחושה של תסכול. התלות בהורים על מנת להשיג דברים שדורשים מימון כשהם מצדם לא תמיד מוכנים לתת, יכולה לגרום לנו לפעול בדרכים פחות טובות. שאלתך היא הזדמנות מצוינת לחשוב איך מתמודדים מול הסיטואציה הזו ומה ניתן לעשות כדי לקנות במידה מבלי להגיע למצב של גניבה ושקר?

אין לי כסף אין לי

גיל ההתבגרות הוא הגיל בו השאיפה לעצמאות ומרחב אישי היא אחת הדרישות האופייניות לנו. אנחנו רוצים את החדר שלנו, שלא ייגעו חס וחלילה במחברות שלנו, את הפרטיות שלנו ויותר מכל-את העצמאות הכלכלית. יש לנו מסיבות, יציאות עם חברים, וגם באופן טבעי מתחשק לנו לקנות דברים לעצמנו. כאלו שלא תמיד ההורים קונים לנו אוטומטית מעצמם. זה יכול להיות משחק מחשב, אופניים חשמליות, אייפון משוכלל או בגדים מחנויות מסוימת, איפור ודברים כאלו. אלא מה? לא כל מה שאנחנו רוצים לקבל, ההורים מוכנים לתת. מבחינתם זה אפילו נכון. זה יכול להיות מהרצון לחנך אותנו שכסף לא גדל על העצים וצריך לעבוד בשבילו, אולי גם ללמד אותנו לחשוב בצורה נכונה יותר מבחינה כלכלית. כלומר? שאולי אפשר להשיג את אותם הדברים במקום אחר במחיר נמוך יותר. אם מדובר בבגדים, אולי עוד חודש הם יהיו זולים יותר. לפעמים, בהחלט זה נראה להם יקר מידי, והם מכירים אותנו. יודעים כבר שגם אם אנחנו מתלהבים עכשיו אולי אחרי שזה יהיה אצלנו לא נשתמש בזה בכלל. זה היום באופנה, מחר כבר לא וחבל על הכסף. ולכן, יהיו פעמים שהם לא יסכימו לתת בכלל, לפעמים ייתנו רק חלקית. משאירים אותנו עם מציאות שקשה לנו להתמודד איתה.

כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?

בעצם, למה קשה לנו להתמודד? כי כאמור-סוף כל סוף אנחנו גדולים. נוסעים לבד באוטובוס, מקבלים אחריות על אחים, לפעמים מקבלים "בית ריק" לערב או אפילו שבת שלמה. יש לנו עצמאות, מרחב בחירה ופה-הופ! מחסום לפניך. תמיד נתנו לנו מה שרצינו, לפעמים עוד לפני שחשבנו שאנחנו רוצים. כלומר, זה מה שזכור לנו בתור ילדים. הרגשנו שולטים במצב, בעלי יכולת בחירה. רק צריך לומר להורים מה רוצים והם כבר ייקנו. פתאום כשאנחנו גדולים באמת, אנחנו איבדנו שליטה והציבו לנו גבולות שלא נעימים לנו. השינוי קשה לנו מאוד, אבל צריך להתמודד מולו. חלק ינסו ללכת לסבא ולסבתא שייתנו כסף, חלק יודעים שאולי הורה אחד אומר לא אוטומטית אבל השני יתרכך אם ממש נתחנן, נתחנף ונאמר בכל צורה שהיא שאנחנו חייבים את הכסף. כשיש מצב שההורים מאוחדים בעמדה לא לתת, כמו שתיארת-לא כולם יקבלו את רוע הגזירה. הם עלולים להגיע לשקרים ולקיחת כסף ללא רשות מהארנק שנמצא שם במסתור הקבוע מבלי לומר דבר. וזהו, הבעיה נפתרה מבחינתם והם רגועים. האם זה אומר שההורים אינם מודעים לכך שנגנבו כספים? שלא שמו לב שקנית דברים חדשים? שיצאת יותר? לא בהכרח. יכול מאוד להיות שהם לא חושבים לעצמם שמסתובב גנב בשכונה אלא יודעים מי מהילדים שלהם "לחוץ". לפעמים לא יאמרו כלום כדי לא לבייש. לפעמים הם בעצמם לא יודעים איך להגיב. בפעם הראשונה, אנחנו מבטיחים לעצמנו שיותר לא ניקח. אבל ככל שאנחנו מתרגלים לקחת יותר ויותר, זה נראה לנו טבעי וקשה להפסיק.

אז מה אפשר לעשות? איך נתמודד עם הגניבות והשקרים כשברקע יש צורך בכסף? הנה כמה רעיונות וכיוונים למחשבה שאת יכולה לשקול ולבחון

1. פנייה לדמות בוגרת וסמכותית-

לפעמים טוב לשתף דמות בוגרת שאתה מכיר ובוטח בה. ישנה חשיבות לקבל תמיכה רגשית במצב זה מאנשים שאוהבים אותך, שאכפת להם, שיקשיבו לך ולא ייתנו מוסר אוטומטית שעלול להרחיק. השיתוף בתחושות יכול לעזור בהתמודדות. זה יכול להיות דודים, סבא וסבתא, חברה קרובה, מדריכה. דווקא השיתוף יכול להקל את התחושות הקשות ואולי לחשוב על פתרונות יצירתיים של השגת כספים ומצד שני, איך להחזיר את מה שכבר נלקח.

2. מכתב להורים-

כדאי לשתף אותם בכך שאת מרגישה "חנוקה" כספית. מאחר ומדובר בנושא רגיש שלפעמים קשה לדבר עליו בגלוי, מכתב כתוב הוא פתרון טוב. תוכלי לשתף אותם ברגשות שלך, ברצון שלך להיות עצמאית ושיהיה לך כסף משלך, ומצד שני את הצורך שלך בעזרה כלכלית בשביל דברים שאת רוצה. יש מצב שתגלי שהם מודעים ללקיחות הקודמות שלך ודווקא ישמחו שאת רוצה לקחת אחריות על ההוצאות. תוכלי בעצם ביחד איתם ללהגיע להסכמות אילו הוצאות את מקבלת "עזרה" ומה הסכומים שאת יכולה לקבל. וכך, לא רק שלא תידרשי לגניבה ושקר, גם הלחץ והמתח סביב הצורך בכסף יירד.

3. עבודה-

כן, גיל 14 הוא לא בדיוק הגיל לצאת לשוק העבודה ולעבוד במשרד, זה נכון. עם זאת, את בהחלט יכולה להרוויח כסף משל עצמך ובצורה יפה. את יכולה להעביר שיעורים פרטיים, להוציא ילדים מגן הילדים, בייביסיטר, הכנת צמידים ומכירתם ועוד. ברגע שאת תתחילי להיות רצינית מבחינת מחויבות לעבודה, גם הגישה שלך לכסף תשתנה בהתאם ואת תתחילי לחשוב אילו הוצאות חשובות ואילו בעצם לא כל כך. מצד שני, גם הגישה של הורייך בנוגע למתן כספים יכולה להתמתן. אז, כשתבקשי עזרה-הם ייתנו יותר בקלות כשיידעו שאת עובדת עליו ומעריכה אותו.

4. פנייה ליועצת-

כפי שנוכחנו לדעת, שקרים וגניבות עלולים להפוך למעגל קסמים שקשה לצאת ממנו, לכן אם הצעדים למעלה לא יעזרו יש מי שפונה ליועצת לשיחה. אליה לא אומרת חס וחלילה שיש בך פגם כלשהוא בנפש. זהו צעד מוכר שאנשים רבים עושים במקרים רבים של הרגלים שקשה להם לצאת מהם לבד. זה יכול להיעשות בדיסקרטיות, מבלי שמישהי מחבריך או הסביבה הקרובה יידעו על כך. היא יכולה לעזור לך להתחיל לשלוט במצב כלומר שאת זו שתחליטי על מעשייך ולא המעשים ישלטו בך. במידת הצורך, יש מצב שתגיעי לטיפול פסיכולוגי-שהוא פשוט יעזור בצורה מקצועית יותר. כמובן, הדבר לא ייעשה ללא אישור הורים.

לסיכום: תיארת בשאלתך באופן מאוד מפורטת את תחושת התסכול שאת חשה עקב גניבות ושקרים להורייך שהתרגלת אליהם. ראינו שמדובר בנושא חשוב, וסקרנו כמה כיוונים לפעולה שיכולים לעזור: דיבור עם דמות בוגרת וסמכותית בעניין, מכתב להורים, עבודה, פנייה ליועצת.

בכל מקרה תמיד כדאי לחשוב על דמות מהמשפחה, חברה או אדם קרוב שאת יכולה לשתף בתחושותיך ולא להתמודד לבד. את מוזמנת כמובן לשוב ולפנות גם אלינו בטלפון 8298* או בווצאפ 0524683927. . אפשר גם כאן באתר בשאלה חדשה:

makshivim.org.il/ask-away

בשורות טובות!

שירה

מוקד חברים מקשיבים