עירוב שבת בחו''ל

שלום רב,
אני שולח לך בזה את הפרק בספר צידה לדרך שיצא בהוצאת מכון צמת העוסק באופן מפורט בנושא. אציין עוד שאין הבדלים משמעותיים בנושא זה בין בני עדות שונות.
כל טוב,
רונן לוביץ

פרק לג - שבת ללא "עירוב"
א. איסור טלטול
1.רוב הערים בחו"ל אינן מוקפות במחיצות ההופכות אותן לרשות היחיד אשר בה מותר לטלטל. זהו שלא כנהוג בארץ, בה רוב הערים מוקפות במחיצה ו/או ב"צורת הפתח". על כן בחו"ל אין מטלטלין מחוץ לבתים מאומה, ואפילו לא מפתח, סידור, חומש, טלית וכדו'.

2.מטעם זה מצויידים בתי כנסיות רבים בחו"ל בסידורים, בחומשים ובטליתות עבור המתפללים. לצורך טלטול המפתח פיתחו קהילות רבות שיטות במסגרת ההלכה: הזהבת המפתח והפיכתו לסיכת עניבה מקושטת* הפיכת המפתח לחלק מאבזם החגורה וכדו'.

3.לפני יציאתו מהבית ירוקן את כל כיסיו מחפצים ופריטים שונים.

ב. ארבעת הרשויות
1.רשות הרבים: רחוב שרוחבו לפחות 16 אמות (כ-8 מטר) ועוברים בו בכל יום 600,000 איש. בהתאם להגדרה זו רוב הרחובות בעולם אינם רשות הרבים גמורה, אלא דרכים ראשיות, רחובות מרכזיים בערים הגדולות, שדות תעופה בינלאומיים, תחנות מרכזיות וכדו'. 1

2.רשות היחיד: מקום מוקף מחיצה שגובהה לפחות 10 טפחים (כ-80 ס"מ) ושטחו לפחות 4x4 טפחים (כ - 32x32ס"מ). מכונית לפי זה היא במקרים רבים רשות היחיד. 2
3.כרמלית: כל מקום היוצא מההגדרות הנ"ל כגון: ים, שדה, רחוב צר או רחוב שאין עוברים בו 600,000 איש ביום, מקום גדור ששטחו 4x4 טפחים, אך גובה מחיצותיו הוא פחות מ-10 טפחים ויותר מ-3 טפחים* וכן רשות הרבים מקורה, כגון תחת גשר. 3

4.מקום פטור: מקום ברשות הרבים שגובהו מהקרקע לפחות 3 טפחים, ושטחו הוא פחות מ- 4x4 טפחים. 4

ג. פרטים בדיני הוצאה
במה אסור ובמה מותר לצאת בשבת במקום שאין בו עירוב, עיין בשמירת שבת כהלכתה פרק יח. להלן נדגיש כמה דינים:

1.מותר להעביר בגדים כדרך לבישתם. מכיוון שאין דרך אנשים לילך ברשות הרבים כשהמעיל נתון להם רק על כתפיהם בלא שיכניסו ידיהם לשרוולים, הרי שאין לצאת לבוש בדרך זו. 5
2.מותר לענוד סמל על הבגדים (כגון חניכי תנועת נוער) אם הסמל מחובר לבגד בתפירה, או בסיכת בטחון. אם הוא מחובר בסיכה רגילה הדבר אסור מחשש שמא יפול הסמל, ועלול לטלטלו ברשות הרבים או להכניסו לרשות היחיד. 6

3.מי שנמצא במדינה בה מחייבים לשאת תמיד תעודת זהות או דרכון, או שאינו יכול להשאירם בבית המלון, והוא הולך לדבר מצווה (לתפילה או ללימוד תורה), מותר לו לשאת את מסמכיו בשינוי, כגון בכובעו או קשור לרגלו וכדו'. 7 ויש מי שאומר שמוטב שיתפלל ביחידות בביתו. 8

4.אין לצאת חבוש במשקפי שמש לרשות הרבים ולכרמלית. כשהמשקפיים נחוצות מטעמים רפואיים (כגון: דלקת עיניים) מותר להוציאם לכרמלית. 9
5.בטלטול ילדים יש להבחין בין ילד שיכול לילך בעצמו ובין ילד שיש תמיד לשאתו. כשהילד יכול ללכת בעצמו, אלא שתוך כדי הליכה הוא התעייף או שהוריו רוצים להגביר את קצב ההליכה, מותר לשאתו מעט על הכתפיים או בידיים עד שיתאושש, ובלבד שיהיה הילר ער, כיוון שילד ישן דינו כדין ילד שאינו יכול ללכת ברגליו. היתר זה הוא רק אם לא היה הצורך לשאתו צפוי מראש. לכתחילה אין לצאת עימו מהבית על דעת שישאוהו לאחר מכן. 10

6.ילד שאינו הולך מעצמו אסור לשאתו בידים או לטלטלו בעגלה, גם אם מוביל את העגלה בעזרת אדם אחר. 11 בשום אופן אסור לטלטל בעגלה אביזרי לבוש ודברי אוכל עבור התינוק. ברור שלצורך פיקוח נפש מותר לשאת ילד אפילו ברשות הרבים דאורייתא, אבל יקפיד שלא יהיה בידי הילד או בכיסיו שום דבר שאינו צריך לו לרפואתו. 12

7.ילד חולה - אם יודע ללכת מעצמו, ואפילו אם ההליכה קשה עליו מחמת מחלתו - מותר לשאתו אפילו ברשות הרבים גמורה. ואם אינו יודע ללכת מעצמו אפשר להקל ולשאתו בכרמלית. 13

ד. דרכים להעברת חפץ בשעת הדחק 14
1.בשעת הדחק יש אפשרות להעביר מכרמלית לרשות היחיד ולהיפך, או יותר מ-4 אמות בכרמלית, בדרכים מסויימות. ההיתר להעביר בנוי על העקרונות הבאים:
איסור העברה בשלמותו הוא כאשר בהעברה יש שלושה תנאים אלה:

א.אדם עושה שלש פעולות: א. מרים את החפץ* ב. מעבירו מרשות לרשות, או מעבירו 4 אמות ברשות הרבים או בכרמלית* ג. מניח את החפץ. אם הפעולות מתחלקות בין שני אנשים - אין אחד מהם מבצע העברה מלאה.
ב.אדם מעביר את החפץ מרשות לרשות בדרך רגילה. העברה בשינוי, אינה העברה שלימה.
ג.האיסור הוא להעביר מכרמלית לרשות יחיד ולהיפך. העברה מכרמלית למקום פטור, וממנו לרשות יחיד, או מרשות יחיד למקום פטור וממנו לכרמלית - אינה העברה שלימה. 15
2.על יסוד עקרונות אלה אפשר להעביר בשעת הדחק מרשות יחיד לכרמלית ולהיפך, או יותר מ-4 אמות בכרמלית, בדרכים המפורטות להלן (אם אפשר, יש לצרף כמה מהן יחד):
3.העברה מרשות יחיד לכרמלית:
א.אדם אחד מוציא את החפץ ומניחו (מניחו ממש!) תוך כדי הליכה על מקום פטור, ואחר כך מוריד אותו ממקום הפטור ומעבירו לכרמלית.
ב.אדם אחד מרים את החפץ ויוצא עמו מרשות היחיד, ואחר נוטל מידו את החפץ ומניחו בכרמלית. יש להקפיד על כך שהשני יקח מיד המוציא. אם המוציא הניח ביד השני - עשה מלאכה שלימה בשבת. 16
ג.אדם אחד מעביר את החפץ בשינוי: על ידי בעיטה, גרירה וכדומה.
ד.שני אנשים נושאים יחד את החפץ בצורה שלפי משקלו, צורתו או ממדיו, יכול אחד להוציאו בדרך נוחה. דוגמה: שני אנשים נושאים יחד סידור. 17
4.העברה יותר מ-4 אמות בכרמלית:
א.להעביר בהמשכים, כאשר בכל קטע הפחות מ-192 ס"מ (כשלושה צעדים בינוניים) נעצרים לרגע. יש לעמוד ממש, או להניח את החפץ. 18 בדרך זו אין אדם מעביר בבת אחת שיעור מלא, שהוא 4 אמות.
ב.אחד מרים את החפץ, מניחו ביד אחר, כשהשני במצב הליכה, והשני הולך בלא להעצר עד למקום בו רוצים להשתמש בחפץ. במקרה כזה כ"א מהם עשה חצי פעולה: רק הרים, או רק הוליך והניח.
ג.אחד מרים את החפץ, מניחו במקום פטור, לוקח אותו משם וממשיך למקום שצריך.
ד.מעבירים את החפץ בשינוי (בנעל, בכובע וכו').
ה.שני אנשים מעבירים יחד חפץ, שאחד היה יכול להעבירו באותה דרך.
5.כאשר הולך לבית הכנסת והוא חייב לשאת, על פי חוק המדינה את הדרכון ו/או מסמך אחר, ישא אותו בשינוי, כגון בתוך גרביו. 19
6.כשיש צורך לטלטל כמה חפצים - כגון כשחוקי המדינה מחייבים נסיעה ברכב עם כל המסמכים: מסמכי זהוי אישיים, רשיונות רכב ונהיגה, אישורי ביטוח ותקינות הרכב וכו' - והוא חייב לנסוע בשבת (עבור חולה שיש בו סכנה) עדיף לארוז את כל החפצים בחבילה אחת, ולא להחזיק כל חפץ בנפרד בכיס אחד בבגדו, כיוון שכל הארוז בחבילה אחת נחשב כהוצאה אחת. 20

7.ראוי לזכור: כל העצות הנ"ל הן בדיעבד. כאשר הצורך בטלטול ידוע מראש, יש להתכונן לפני השבת באופן שלא יהיה צורך לטלטל כלל.
8.ועוד: העצות הנ"ל טובות לטלטול מכרמלית לרשות היחיד ולהיפך, או יותר מ-4 אמות בכרמלית. יש מקומות בחו"ל שדינם אינו ככרמלית אלא כרשות הרבים. במקרים אלו איסור הטלטול הוא מן התורה, וכשאין הדבר כרוך בפיקוח נפש ממש, אין עצה ואין תבונה.

9.במקרה נדיר, כשיש צורך לשאת על הגוף כסף מזומן (למשל: כשאין אפשרות להפקידו בידיים נאמנות או להשאירו באופן בטוח בחצר במלון וכדו') - מותר לתפור את הכסף בבגדו מבעוד יום, ולצאת עמו לכרמלית. 21

1. על פי משנה הלכות ח"ו סי' פו-פח* אג"מ או"ח ח"א סוסי' קלט.

2. שו"ע או"ח שמה,ו ומשנה ברורה ס"ק יג.

3. שם שמה,יד.

4. שם שמה,יט.

5. שמירת שבת כהלכתה יח,ד התיר. אבל עי' משנה ברורה שא,קכז דמשמע שאסור.

6. דיני צבא ומלחמה סעיף 210.

7. שמירת שבת כהלכתה יח,כב. וראה שו"ע או"ח שא,לג ומשנה ברורה ס"ק קכג.

8. וראה ציץ אליעזר חי"ג סי' לד. אולם אפשר שדינו כדין מי שהחשיך לו הדרך, שהתירו לו.

9. שמירת שבת כהלכתה יח,ח והע' עא.

10. על פי ציץ אליעזר חי"ג סי' לב.

11. שמירת שבת כהלכתה יח,נ. ההיתר בציץ-אליעזר שם הוא רק למי שמחמיר לא לטלטל אפילו במקום שיש עירוב. וראה גם אגרות משה או"ח ח"ד סי' צא.

12. שמירת שבת כהלכתה יח,נא.

13. שם שם.

14. מתוך דיני צבא ומלחמה מהדו' תשל"ג עמ' 213.

15. שו"ע או"ח שמו,א שעב,ו.

16. שם שמז,א.

17. רמב"ם הל' שבת א,טו-טז.

18. משנה ברורה רסו,יח.

19. ציץ אליעזר חי"ג סי' לד.

20. ראה מחנה ישראל לא,ב.

21. שו"ת מהרשד"ם סי' ז.