נישואין וישיבה

שלום,
בשאלתך הצגת התלבטות בין הרצון (גם אם הוא לא תמיד מתבטא בחשק פנימי) ללמוד תורה והבנת החשיבות של לימוד תורה דוקא בשלב בחיים בו אדם פנוי מדאגות ועיסוקים אחרים מצד אחד, לבין הרצון להתחתן ולהביא ילדים לעולם מן הצד השני.
ההלכה מתייחסת לשאלה זו וקובעת כי באופן עקרוני אדם חייב במצוות פרו ורבו, ולשם כך הוא צריך כמובן לשאת אישה, מגיל שמונה עשרה. אך במקביל ישנם גם עקרונות חשובים אחרים שיכולים לדחות את החיוב הזה. אחד העיקריים שביניהם הוא לימוד תורה. (עיין למשל ברמב"ם, פט"ו מהלכות אישות הל' ב-ג). במקום אחר כותב הרמב"ם כי לא רק לימוד תורה יכול לדחות את גיל הנישואין, אלא גם הרצון ללמוד מקצוע ולהתבסס מבחינה כלכלית (פ"ה מהלכות דעות, הל' י"א).
לימוד תורה חשוב כמצווה, כערך מרכזי בפני עצמו וכמקור לידיעת ההלכה. אך ישנו פן חשוב נוסף בלימוד תורה והוא הרצון לעיצוב אישיות בוגרת ומלאה היונקת את ערכיה מן התורה. השנים הללו, שנות הלימוד בישיבה, כמו גם השירות הצבאי שכלול בהן, הן שנים משמעותיות ביותר בהתפתחות האישית של כל אחד. אלו השנים בהן מתעצבת השקפת עולמנו, תוך מפגש ודיאלוג עם אנשים בעלי שיעור קומה אישי ותורני. אישיות זו חשובה בכל תחומי החיים, בכל דבר בו תבחר לעסוק בהמשך חייך, אך גם, ואולי בעיקר, כאשר תבוא ליצור את מערכת היחסים שתוביל בע"ה להקמת בית. יסודותיו של הבית יהיו חזקים ואיתנים הרבה יותר באם תקדיש את השנים הקרובות למילוי עצמי, רוחני ודתי, דרך לימוד תורה, כמו גם בדרכים אחרות. דבר זה אינו אומר בהכרח שעליך לשכוח לחלוטין מכל ענייני חתונה, ואם תגיע אליך הצעה רצינית, או שתיתקל באפשרות בעלת פוטנציאל, אינך צריך לדחות אותה על הסף, אלא לשקול אותה ספציפית, אך נראה לי כי הכוחות האקטיביים שלך צריכים להיות מופנים בתקופה זו לבניה אישית, כשלב מקדים וחיוני לבניה זוגית ומשפחתית.
נקודה נוספת שחשוב לזכור היא שקשר אינו דבר הבא בהזמנה. כפי שאנו רואים היום לצערנו, לא תמיד החתונה מגיעה מתי שאנחנו מתכננים, ולכן צריך לפעול כל הזמן בשני נתיבים במקביל: מצד אחד לא להתמקד אך ורק בניסיונות לפתח קשר זוגי משמעותי, ומצד שני לא לאטום את עצמך להצעות או לאפשרויות לקשר. תמיד חשוב שיהיה לך מקור של התקדמות, לימוד ושמחה בחייך האישיים, דבר שגם יביא, בבוא העת, ליצירת קשר מלא ומשמעותי יותר. במהלך השנים משתנה היחס בין שני נתיבים אלו, כשעכשיו עיקר המאמץ צריך להיות מושקע בנתיב השני, עם אוזן פתוחה לנתיב הראשון, ובשלב מאוחר יותר הנתיב הראשון הופך להיות מרכזי יותר, מבחינת זמן, השקעה נפשית ומאמץ אקטיבי לחיפוש, אך חשוב שגם אז הלימוד והפיתוח האישיים לא יבלעו בתוך מירוץ החיים.
בסוף הדברים אני רוצה להוסיף משהו לגבי הערה שהופיעה בדבריך 'אגב אורחא', אך היא משמעותית ביתר בעיני, בעניין הרצון והחשק ללמוד. אמנם לכולנו קורה שלא מתחשק לנו לעשות דברים מסויימים, גם אם הם חשובים לנו מאד, ועדיין נראה לי שחשוב לברר את המקור לחוסר החשק. האם הלימודים קשים מדי או קלים מדי עבורך? האם סוג הלימוד (לימוד עיוני, לימוד הלכתי וכדו') מתאים לך? האם קיים איזון ושילוב בין תחומים שונים, דבר שיכול להעשיר ולגוון את חוויית הלימוד (לימוד גמרא, תנ"ך, מחשבה, חסידות)? האם מצאת לך חברותא טובה, במובן הלימודי והאישי? סוף שיעור א' הוא זמן טוב לשאול את השאלות, להתייעץ ולשנות את הטעון שינוי. חבל "לסחוב" עוד ארבע שנים בישיבה מתוך חוסר חשק ומלחמות פנימיות, במיוחד אם מדובר בדברים היכולים להשתנות. בכל מקרה, חשוב מאד שהרצון לבנות בית ולהקים משפחה לא ינבע מתוך תסכולים ורצון לברוח מהישיבה, אלא להיפך, מתוך תחושה של מלאות פנימית ורוחנית, החשובה כשלעצמה, וגם כאבן בנין מרכזית לבית שתקים בעתיד.
בהצלחה וכל טוב,
יצחק
צוות ישיבת אלון שבות