את משואת הרוח השנה השיאו חמישה אנשים: עברי לידר, עזרא יכין, איריס חיים, רביב כנר וחיים אוליאל. במהלך הדלקת המשואה, כשאיריס התבקשה לדבר, היא פרצה בדמעות כשאמרה: "אני אימם של תובל, יותם זכרונו לברכה, ונוי חיים משיאה משואה זו לכבוד יותם שלנו. לכבוד רוח העם שלעולם לא נשברת. לכבוד היכולת להאמין ולראות את הטוב בחברה הישראלית, לכבוד אחדותינו".
עזרא יכין ריגש גם הוא כשהקדיש את המשואה ל"רוח הגבורה העוברת מדור לדור, מדור המכבים לדור התקומה. זכיתי והצטרפתי ללוחמי חירות ישראל מגיל חמש עשרה, וגאה לשרת עד היום כחייל נאמן למדינת ישראל. נצח ישראל לא ישקר" אמר בגאווה.
משיאי משואת ניצחון הרוח
עזרא יכין. בן 95 מירושלים היה לוחם בלח"י והשתתף בקרבות מלחמת העצמאות ובהם ניסיון הפריצה לעיר העתיקה, במהלכו נפצע קשה. למעלה מ 50 שנה שהוא מנחיל את מורשת הקרב של צה"ל באמצעות ספרים, הרצאות ואינספור מפגשים עם חיילים. עם פרוץ המלחמה התגייס שוב למילואים, והיה למילואימניק המבוגר בתולדות המדינה.
עזרא יכין, צילום: Hadas Parush/Flash90
איריס חיים. אמו של יותם חיים שנחטף לעזה ב-7 באוקטובר 2023 ונהרג בשוגג מירי חיילי צה"ל ברצועה עקב טעות בזיהוי. מיד אחרי האסון שלחה איריס מסר מוקלט לחיילים שירו בשוגג בבנה, שבו הזדהתה עם כאבם, חיזקה אותם בלחימה וחיבקה אותם. מאז היא פועלת בכל דרך לחזק את רוח העם ולקרוא לאחדות.
עברי לידר. מהאמנים המשפיעים במוזיקה הישראלית, התגייס מיד עם פרוץ המלחמה לחזק את הציבור הישראלי. יחד עם צוות הנגנים שלו יצא בכל יום להופעות בכל רחבי הארץ. לידר מייצג את אמני ישראל הרבים והצוותים הטכניים שהתגייסו להופיע ולרומם את הרוח באלפי הופעות בפני לוחמים בקו האש ובשטחי הכינוס, ליד מיטות הפצועים, במלונות התושבים המפונים, בבתי הקברות, ולהבדיל בשמחות שנערכו בצל המלחמה. עברי איבד במלחמה את מנהל הבמה שלו אביב ברעם ז"ל חבר כיתת הכוננות של כפר עזה שנפל בקרב.
צילום: Yossi Aloni/Flash90
רביב כנר. לוחם ביחידת אגוז שגם התמודד עם הלם קרב בעקבות שירותו הצבאי, התגייס עם פרוץ המלחמה למילואים ושירת בגבול הצפון ובעזה. רביב מייצג את האמנים הרבים שמשרתים במילואים כלוחמים וכתומכי לחימה, ונותנים השראה לכולנו, ואת אלפי המתמודדים בכל יום עם מחירה הנפשי של המלחמה.
חיים אוליאל. בן שדרות, יוצר מוסיקה בעיר הדרומית כבר שנים רבות. יחד עם בני עירו הוא מתמודד כבר שנים עם אתגרי החיים בעיר תחת האיום התמידי מעזה. ב-7 באוקטובר הוא פונה מהעיר ולאחרונה שב אליה, מתוך החלטה נחושה להתמודד ולצמוח גם מתוך השבר הגדול. הוא מייצג את יוצרי התרבות ביישובי הנגב המערבי, שממשיכים ליצור למרות הכל.