שאלה
עקב חשיבה מעמיקה על ההבדל בין אדם שרואה עצמו רוחני, או ההולך לפי תורה מקיפה כלשהי, לבין אדם שלא, או "חילוני" - הגעתי למסקנה ששורש ההבדל הוא במושג הבחירה. אנסה לבאר את כוונתי:
אדם "דתי" ניצב כמעט בכל עת מול אותה צומת של שתי דרכים- דרך הטוב ודרך הרע. ובכל פעם עליו לבחור בטוב, על מנת שלא יפול לרע. המאמץ לבחור בטוב ייתן את פרותיו, והכשלון יגרור את התשלום. אלו הם חיים של בחירה - בכל נושא ובכל עת.
לעומתו אדם "חילוני" ממעט לפגוש בצומת זו, וגם אם כן לא תמיד שביודעין. הוא בוחר בחיים של חוסר-בחירה.
ואם דעתי איננה רחוקה מן האמת, אזי חלק מהמשמעות של חזרה בתשובה היא הבחירה בחיים-של-בחירה. וכאן מגיע קושי גדול: אדם "חילוני" כמוני לא רגיל לבחור. למעשה לעתים הוא מקלל זכות זו שניתנה לו.
ולאחר הקדמה ארוכה זו, לשאלה:
כיצד אני לומד לבחור? או אולי- מאיפה אני יכול לקבל את הכוח (השראה?) להתמודד עם הבחירה?
תשובה
בס"ד
ניסן תשס"ד
נסים היקר,
עיקר שאלתך אם הבנתיה נכון, אינה לגבי עצם ההבנה מהי בחירה, ואינה גם לגבי האבחון בין מי שמכנה עצמו 'דתי' למי שמכנה עצמו 'חילוני' (שהרי מושגים אלה כלל אינם קיימים, ואינם אלא פרי הבלבול של הדור האחרון!!!).
שאלתך הינה – דוקא משום שאיננו יכולים להיפטר מהיכולת לבחור, נדרשים אנו שוב ושוב למאמץ של בחירה בטוב. אך ההתמודדות למען הבחירה בטוב, מצריכה מאיתנו מאמץ כביר מול כבדות הגוף, וחוסר הרצון להתאמץ. מנין שואבים את הכח למאמץ הבלתי פוסק הזה?
אכן, נסים היקר, תרבות המערב פגעה ברבים מאיתנו קשה. אנשים יושבים מול הטלויזיה (מי שיושב), עם שלט ביד כדי שחס ושלום, לא יצטרכו לקום ממקומם, שלט למזגן כדי שגם אליו לא יצטרכו לגשת, וכדי שחלילה וחס לא יזיעו. מזמינים בטלפון אוכל מוכן מהמסעדה ממול ושתגיע עם שליח, ומהר מהר, כדי שלא ירעבו, ה' ירחם, ולו דקה אחת מיותרת. מחזיקים את הטלפון האלחוטי, לצלילי הפופקורן המיטגנים להם במכשיר המיקרוגל, בתור מנה אחרונה, או אם יאחר השליח – בתור מנה ראשונה. הכורסה המיוחדת מרגיעה ומפנקת, ואפילו לחיות חיים משלהם אינם צריכים, שהרי על המסך נרקמת לה עלילה, מלאה כל טוב ארץ מצרים (באמת ה' ירחם), והם חווים חיים מדהימים, מרגשים, הרבה פעמים גם דוחים... אם תסלח לי, אבל העיקר, וזהו עיקר העיקרים – לא מצריכים שום מאמץ משום סוג שהוא!!
דע לך – שההבדל העיקרי בין יהדות לעבודה זרה, במישור המידותי הנפשי, טמון בנקודה שהעלית – המאמץ.
עבודה זרה אין לה חיים משלה. היא בנויה על פיתוי. היא לוחשת לאדם, 'רוצה ידיעות רוחניות על העתיד בלי להתאמץ? רוצה תענוג של אהבה ואחדות בלי להיות מחוייב לפרנסת האשה והילדים? רוצה להחשב לטוב, למוסרי, בלי להתאמץ? אנחנו נספק לך את אותה סחורה שהיהדות נותנת לך, רק במחיר זול, ללא מאמץ'.
האדם מנסה, וכמו כל חיקוי זול, הוא מוצא את עצמו מול שוקת שבורה. ידיעות שבאות מצד של חוסר תיקון, באמצעים שאינם מצריכים מאמץ, מתגלים כחצאי אמיתות, וכיוצרים בלבול רוחני נורא, עד שאדם כבר לא יודע מה מציאות ומה דמיון, ומאבד כמעט לחלוטין את חושו המוסרי. ויכול גם להפוך לעיוות רוחני בפני עצמו. כך גם אהבה התלויה בדבר, ללא מאמץ, מתגלה כשקר, שרק מייסר, ופוגע, והחיים הדמיוניים של הטלוויזיה, חסרי המאמץ, וכביכול מלאי התענוג, מתבררים, כמחלה אמיתית ההורסת כל חלקה טובה.
לעומת כל זאת, ביהדות אנו לומדים, כי המאמץ, הקשה, המזיע, המצריך מאיתנו התגברות יום יום, שעה שעה, מייצר בתוכנו, שמחה אמיתית ויציבה, עושר ואושר פנימי שאין דומה לו, נכסים רוחניים אמיתיים, עצמיים, טבעיים, בריאים. כל מה שהבטיחו הזייפנים במחיר זול, אנו מוצאים סוף סוף במחיר המאמץ.
אהב את המאמץ. חפש את המאמץ. אם הינך מרגיש משועמם, או שקל מידי, תתעורר מיד ותחפש איפה אפשר להתקדם, להיות טוב יותר. לקחת משימה חדשה. לתקן תחום נוסף, בעולם הנפש, בעולם שסביבך, בכל דבר.
למד להנות מן המאמץ. ועבוד קשה, כן עבוד קשה, להפנים בתוכך, שהמאמץ הוא אושר, הוא צורתו השלמה של האדם, שבה ורק בה, הוא ממלא את תכליתו, ונהנה ושמח מפרי עמלו.
בהצלחה,
יצחק חי זאגא
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם