מצעד הגאווה בירושלים

שלום וברכה
הייתי מציע להתחיל מהצד החיובי של המטבע, היהדות רואה בקשר הזוגי ובכלל זה הקשר המיני דבר המקשר בין איש ואשה והמיצג תחום רוחני מאד מאד גבוה של התקשרות בין הנשמות, ישנה שלילה מוחלטת של נזירות הקיימת בחלק מהדתות שבה "כהני הדת" מצווים לפרוש מחיי אישות ואביא לכך כמה דוגמאות:
1. הכהן הגדול היה חייב להיות איש נשוי ואך ורק ואשה אחת ואדם לא נשוי לא יכל לבצע את תהליך הכפרה והתשובה של עם ישראל.
2. הקב"ה משרה את שכינתו הקדושה ברגע של התקשרות מינית והדבר הפתיע מאד את נביא אומות העולם בלעם האומר, "מי דהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדבר זה?"
3. הסמלים הקדושים של בית המקדש כללו כמשל התקשרויות זוגיות וכפי שהתלמוד במסכת יומא מתאר את הזלזול של מחריבי בית המקדש לנטלו אל השוק את ה"ציוריים" הזוגיים כדי להראות איך נוהגים ישראל במקדש, הכרובים בקודש הקודשים כ"מער איש לוויות" זכר ונקבה ועוד.
וזה רק על קצה המזלג, המדרש מתאר שהזלזול הגדול ביותר בעם ישראל היה כאשר בעת החורבן נכנס טיטוס לקודש הקודשים ועשה מעשה עם זונה על הפרוכת וזו היתה הפגיעה הקשה ביותר בקדושת ישראל.
ירושלים סימלה בכל הדורות את הלב והמרכז של עם ישראל, גם הדתות האחרות אימצו אחרי עם ישראל את ירושלים כמרכז הקדוש, השאיפות של עם ישראל לשוב מהגלות תמיד התאפיינו בראיית ירושלים כמרכז, כל חתן אמר ואומר תחת חופתו "אם אשכחך ירושלים", כל מי שראה את ירושלים בחרבונה היה מצווה לקרוע לאות אבל.
הציונות נגזרת מהמילה ירושלים, היא ציון, וכל תפילותנו היומיומיות מלאות בתפילה על ירושלים ובנינה "ולירושלים ערך ברחמים תשוב..."
מול כל זה באים אנשים ונשים אשר מציבים בראש סולם "גאוותם" את הרגליהם המינים הסותרים את דרך הטבע ומנוגדים בתכלית לתפיסה היהודית ומבקשים להצהיר על נטיותיהם אלו ברחובה של עיר הקודש ירושלים כהתרסה על כל מה שקדוש ויקר, הרי לב מי לא יחמץ בקרבו.
כמובן אני לא מצדיק פגיעה פיסית במידהו חלילה, אבל צר לי שאלו הסוטים ממנהגו של עולם ומבקשים לחלל רחובה של עיר מוצגים כפגועים ונרדפים ומי שמוחה ומי שכואב ומי שלבו שוטט דם בקרבו מוצג כאלים ותוקף.
צר לי שלעת כזו כאשר זקוקים אנו לאחדות ולדחייה של האיומים הבאים אלו מכל עבר מוצאים לעצמם ריקים ופוחזים את המקום לריב ומדון.
בברכה ובתקוה שהבינה תגבר והנושא ירד מעל סדר היום