מלכים ישעיהו-ט' באב ועוד

שאלה בנביאים ובמלכים ב'

שלום וברכה, וטוב שאתה חוזר ולומד ומעמיק.

ראשית אנסה להסביר מהי נבואה ומהם ספרי הנביאים ולאחר מכן אענה לשאלותיך:

הנבואה, אחד מעיקרי האמונה, היא דבר ה' אשר מתגלה לנביא בחלום. הנביא חייב לומר את נבואתו ואסור לו לכבוש אותה (=לסרב לומר אותה). מראש הנבואה שורה על אדם שמתכונן לכך רוחנית, אבל לפעמים הקב"ה מתגלה לאדם ושולח אותו להודיע את נבואתו גם בניגוד לרצונו: יונה, ירמיהו ועוד.

ברב המקרים הנבואה נאמרת לאנשים מסוימים במקום כזה או אחר ואין אנו יודעים מכך. מעט מאד נבואות, שהוצרכו לדורות, נכתבו וכונסו בספרי הנביאים. הם, כתבו ושמרו נבואות אלו בגלל שגם בעתיד יש לדורות הבאים, אחרי מאות או אלפי שנים, מה ללמוד מנבואות אלו. אלו הנבואות שנכתבו בספרי הנביאים, בד"כ על ידם (אתה יכול לעיין במסכת בבא בתרא דף יד מי ערך כל אחד מספרי הנביאים).

ספרי הנביאים אינם ספרי הסתוריה ואין לנו ללמוד אותם ככאלו אלא כדבר ה' אלינו ולנסות להבין מה המסרים המוסריים שעלינו ללמוד מתוך נבואות אלו לנו, לימינו. ובכלל כל ה'זכרון' בעם ישראל הוא בשבילנו ובשביל העתיד ולא רק לזכור. לכן זכירת יציאת מצרים היא כדי להבין את מקור חיובנו לקיים מצוות ומצוות זכירת עמלק היא כדי למחות את עמלק וכד'.

1. מדובר בחודש הרביעי הוא חודש תמוז והמפרשים במקום מסבירים ומשלימים זאת מהפרק המקביל בספר ירמיהו (ירמיהו הוא זה שכתב את ספר מלכים). השאלה שלך מדוע צמים ב יז כבר נשאלה על ידי חכמים ושתי תשובות בדבר:
א. בימי בית ראשון נבקעו חומות העיר ב ט תמוז אבל לא ניתן להכביד על הציבור ולקבוע שני צומות סמוכים ולכן צמים ביז בתמוז גם על הבקעת העיר בבית הראשון. אנו היום סובלים בעיקר מחורבן הבית השני ולכן זה עיקר הדבר שעלינו לתקן ואנו צמים כדי להתעורר ולתקן את החטאים של בית המקדש השני – כאשר נתקן אותם יבנה בית המקדש השלישי. חטאי בית ראשון תוקנו במידה מסוימת וההוכחה לכך היא שבית המקדש השני נבנה.
ב. מרוב צער החורבן נכתב בטעות ט בתמוז ובאמת זה קרה גם ביז בתמוז.
2. בספר ירמיהו בפרק נב (ו-לט) כתוב שבית המקדש נשרף בעשירי לחודש.
א. אנו מתאבלים בתשעה באב משום שבו אחרי הצהרים התחילה השריפה בבית המקדש השני ורובו נשרף ביום עשירי באב. (ולכן גם ביום עשירי באב נוהגים מנהגי אבלות).
ב. אנו מתאבלים לפי תחילת השריפה שהיא עיקר החורבן, והיו שהתענו יומיים ומותר לנהוג כך.
ג. גם בבית המקדש הראשון נבוזראדן נכנס לבית המקדש בשבעה לחודש, ביזה אותו, והצית את האש לקראת סוף ט באב ודלקה בעשירי ככתוב בירמיהו.
ד. דברי חכמים אלו הובאו בפירוש הרד"ק לפסוק ששאלת.
המלבי"ם בפירושו מזכיר שימים אלו הם ימי פורענות בהם חוזרות צרות לישראל: יז בתמוז (חטא ה'עגל'), ו תשעה באב חטא המרגלים – מאיסה בארץ אבותינו. ולכן שריפת בית המקדש ביום תשיעי באב,
3. כפי שכתבתי לעיל אין הנביא 'שולט' על הנבואות שהוא מקבל מהקב"ה. אין אנו "מבזבזים" פרקים – אלא אלו נבואות שנכתבו כי יש להם משמעות לדורות שהרבה אחרי הנביא ישעיהו. כדי לסבר את דעתך לגבי הנהגות ה' את העם – אתה בודאי יודע שמורה / הורה משתמש בהרבה דרכים כדי לחנך: לפעמים בפרסים ולפעמים בעונשים, לפעמים אומר דברי חיזוק ולפעמים דברי דיכוי – כך אנו יכולים להבין את יחס ה' ל"בניו" – עם ישראל.
4. היסוד הוא שאנו חייבים לקב"ה הרבה מאד כבר מרגע שפקחנו את עיננו בבוקר ולא כיוונו כהלכה באמירת "מודים". כך שנקודת המבט שלך אינה נכונה. אתה רואה עם חי מתמודד עם קשיים אנושיים לעיתים יותר בהצלחה ולעיתים פחות, וכאשר פחות אז הקב"ה עושה עמו חסד ובמקום לסלקו מעולמו אשר ברא (כמו שההגיון מחייב וכמו שקרה במבול) הוא שולח לו נביאים שינסו להזהירם לשוב בתשובה. – אם תרצה תוכל לעיין ביחזקאל פרק ג שם הקב"ה מפרט לנביא את סוגי שליחותיו הן כלפי הצדיק והן כלפי הרשע, מה המשמעות של כך שחלק מדברי הנביא אינם נשמעים וכד'.
5. אנו משתמשים בסימוני התנ"ך הללו כי הם נוחים לנו. זה כמו שמספרי עמודים אינם מעידים כלל על תוכנו של הספר ולפעמים אפילו מבלבלים – כך היחס שלנו לחלוקת הפרקים. אם אנו רוצים חלוקה לנושאים וכד' – אנו משתמשים בחלוקת הפרשיות על פי המסורה. זו מסורת בתורה שבעל פה מדור לדור ובמהדורת 'קורן' הם מסומנות כפסקאות, חלקן פתוחות וחלקן סתומות לפי המסורה (זה הרווח שבין כל קבוצת פסוקים).

בברכה,
דוד לוי


ככלל - אני ממליץ לך ללמוד עם מפרשים: רש"י, מצודות, רד"ק, מלבי"ם, דעת מקרא וכד'.