כשרות

לשואל שלום רב.
אתה צודק בשאלתך, וטוב ששאלת. גם מי שמקיים הכל בלי שום פקפוק, צריך לשאול ולברר את יסודות האמונה.
"רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר- ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר". כך אומרת המשנה. משמעות הדבר שהמצוות אינן בשביל ה' אלא הם לטובתנו, מתוך אהבתו הגדולה אלינו. לכן ציווה עלינו כל מיני מצוות שישפרו אותנו ויקרבו אותנו אליו. אמנם לא תמיד אנו יודעים איך בדיוק פועלות המצוות ומה הן מועילות לנו ואיך הן מקרבות אותנו לקב"ה, ולפעמים הדברים יותר פשוטים. למצוות שטעמם ותועלתם ברורים קראו חז"ל משפטים (ובימי הביניים קראו להם "שכליות"), ולמצוות שטעמם ותועלתם פחות ברורות קראו חז"ל "חוקים" (ובלשון ימי הביניים "שמעיות"). וכך פירשו את הפסוקים שמדברים על משפטים וחוקים. אמנם ברור שאין הבדל ברמת החיוב לקיימם. אנו מקיימים את כל המצוות באותה חביבות והתלהבות, בין אם אנו יודעים את טעמם ובין אם לא.
בשר בחלב בד"כ מוגדר חוקים, כלומר מצוות שטעמם אינו ברור מאליו (מול כיבוד הורים למשל). אעפ"כ אנסה לתת למצווה זאת טעם ע"פ דברי הרב קוק.
איסור בשר בחלב מופיע בתורה בציווי "לא תבשל דגי בחלב אימו". כלומר יסוד באיסור הוא בהבט המוסרי שלא ייתכן שאותו חלב שאמור לשמש כמקור חיות לגדי הקטן, ישמש אותך לצורך הבישול שלו. התורה התירה לנו לאכול בשר. אמנם מתחילת בריאתו של האדם היה הציווי אליו להיות צמחוני "מכל פרי עץ הגן תאכל" רק אחרי חטא דור המבול הותר לאדם לאכול בשר. אבל עדיין יש כאן מעין מחאה שמיימית לכך שאנו כל כך התרגלנו לאכול בשר עד שאנו לפעמים שוכחים את הבעייתיות המוסרית באכילת בע"ח. לכן התורה לא אסרה כל בשר, אלא השאירה לנו מעין רמז מוסרי של האיסור לאכול גדי שמבושל בחלב אם, ע"מ שנהיה מודעים לעוול המוסרי, ונזכור תמיד את מעמדנו בגן עדן, ונזכור את השאיפה להביא את האנושות כולה לאותו מעמד רוחני נשגב ועליון. וכך המצווה תשפיע עלינו לאט לאט עד שתעדן את נפשנו. (וחז"ל מתוך שהכירו את נפש האדם הרחיבו זאת להרחקה של זמן, שלא רק שאסור לאוכלם יחד, אלא צריך גם לחכות בין אחד לשני, ובכך לחזק את פעולתה של המצווה על נפשנו)
בברכה
אפי קיציס