שאל את הרב

יחס למצעד הגאוה

חדשות כיפה הרב חיים רטיג 21/06/07 12:10 ה בתמוז התשסז

שאלה

1. למה הצדיקים האמיתיים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים אור?

2. כשאנחנו חוזרים ומשננים "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" - האם אין אנחנו משקרים לעצמנו? -האם הרצון הפנימי לתקן עולם במלכות שדי הוא מספיק בשביל לצאת י"ח זכירת ירושלים או שאנחנו צריכים לפעול לשם כך ולתבוע את קדושתה בפועל?

3. למה בישיבה שבה אני נמצא אין משבר כללי? איך אנשים מצליחים בכלל לפלפל ברמב"ם וברעק"א כאשר קורה כזה דבר? איך בכלל אפשר להפעיל את השכל? או שמא השכל הוא הבריחה הכי טובה מהמציאות?

4. לאן נעלם הרגש הכי טבעי ובסיסי של דרישת ציון הרי על זה אנחנו מחונכים כל הזמן וזוהי המס"נ הכי גדולה?! (גם לעניין המח' הידועה בעניין העליה להר הבית: למה היא לא בעמוד הראשי של בשבע ומקור ראשון?)

5. למה הפצת האור תמיד היא במילים ובכרוזים ולא בפועל הרי מכת החושך הכי גדולה נמצאת היום בירושלים – זו לא ההזדמנות הכי טובה לצאת ואיכשהו לגרש את החושך הזה? או לפחות לתבוע את גרושו?

6. האין זה ניצחון תרבותי וחילול ה' כאשר מצעד כזה מתקיים ולא מגיעה מחאה נחרצת מצד הציבור שלנו?

7. למה כשאדם מאיים עליך עם סכין אתה הורגו מיד בלי לחשוב ופה פתאום אתה נהיה פילוסוף?האין זה יותר גרוע? -הרי גם את הבא להרגך אתה יכול לדון לכ"ז – אולי הוא מפגר והוא לא מודע למעשיו אולי הוא מתוסכל כי אתמול עיכלו לו את הבית? אולי הוא פשוט תינוק שנשבה ולכן הוא הידרדר למצב השפל הזה? מה ההבדל? האין המערכה הזו יותר חשובה מחיי פרט? האין זה פקו"נ גדול יותר?

הרי איכשהו על ארץ ישראל אנחנו מצליחים ב"ה לראות "עין בעין" - גם לומדים על הסגולה ועל המציאות המתוקנת לעת"ל שאליה אנחנו שואפים בכל מאודנו – העין של החזון ומצד שני אנחנו גם יודעים לארגן מחאות נמרצות כשצריך – העין הפרקטית, -אך מה עם ירושלים שהיא המקום הכי מקודש בא"י?

8. כיוון שתכלית הטוב להיטיב אז וודאי שגם הרע שבעולם יביא בסוף לטוב, אך האם זה אומר שצריך להעלים עין מהרע? האין זו בגידה בהדרכה האלוקית שמלמדת אותנו להסיר כל מכשול וכל סיג? הרי בשביל זה התורה היא תורת חיים – כדי לנתב את כל החיים הפרטיים והכלליים לתכלית הטובה ולהגיע אליה! אם כל הזמן מנסים לשאוף לזה אך לא חיים את זה בהווה בפועל אז זה גיבובי מילים בעלמא!

9. גם במצעד הקודם – חוץ מכמה פנאטים כמעט שלא נשמעו קולות במחנה – האין צריכ

תשובה

שלום רב,
מכתבך הארוך מקיף ענינים רבים וחשובים לאין ערוך.ראשית, לגב מצעד הגאווה , הרי שברור שציבור גדול צריך למחות ולומר את דברו, אולם, האם מישהו נזכר גם למחות נגד כנסים של מסיון נגד הע"ז שיש בירושלים? או שמא, כולם התרגלו. צריך להבין כי ירושלים אינה בידינו , ולכן, אנו עוד אבלים עליה.
נכון הוא, כי התקדמנו בהפצת עולם התורה לתוך ירושלים אולם, מצעד הגאווה הוא הראי של החברה הישראלית שלצערי אנה כפני עולם הישיבות.
הרב קוק דיבר על הצדיקים האמיתיים בכוונו גם ליו עצמו, אולם יש גם נשמות של צדיקים שמדקדקות כחוט השערה במדרגת בית שמאי ודואגות להעמיד עולם בגבולותיו.גם בכוח יד שמאל.יש תפקיד גם לשמאל דוחה והוא לא פחות חשוב מימין מקרבת. בדברי ימי אבותינו אברהם אהב לכל, גם לישמעאל ואילו שרה הבינה כי יש להציב גבולות וקבעה לגרש את בן האמה.
אל לנו להיתפש לבהלה, כי קדושתה של ירושלים עולה על כל התועיבות ולכן, אנשים גם ממשיכים בסדר יומם הרגיל להגדיל תורה ולהאדירה.
נכון הוא כי בעולם הישיבות ישנה תופעה של בריחה בשם ההתמדה מפעולה כאשר היא נצרכת וכמו שציינת את הדבר, אני עצמי מחנך בישיבה שאי אפשר לגדול בתורה ללא היציאה אל מחוץ לדפים לעולם האמיתי.
ה"ראש הקטן" אינו בהכרח קשור ללימוד תורה לשמה ומי שעובד על מידותיו בצורה אמיתית לפי הדרכת גדול המוסר והפנימיות , נפשו נעשית דקה יותר , אך, לימוד נגלה בלבד יכול לימור מציאות של אדם הדש בעקיבו את דברי אחרים , ואת החובה לו לחברה. כי חוסר רצון לעזור הוא בעיקרו נובע מפגמים במידות.
ומנין לך התאוריה הזו לגבי ביינישים? אני מוכרח לציין כי יש רבים כאלה שלשיטך מוגדרים שוקיסטים, מהציבור החילוני אלא, שהם לא יגיעו ליחידות קרביות, האחוז אצל בחורי הישיבה אינו גדול יותר מאשר באוכלוסיה ואני אומר לך זאת ממרום שנות שירותי הרבים בצבא בסדיר ובמילואים. נכון הדבר כי צריך להכשיר את התלמיד בישיבה להתמודדות עם העולם הצבאי על מנת שיהא חייל טוב יותר.
לגבי מקיטת יוזמה לגבי מצעד התועבה , לדעתי אלימות היא רעה , היא גם מביאה לתגובת נגד ואנו יודעם כי הממשל חזק יותר וטוב שכך.
הפגנות , כן, חוקים כן. מחאות כן, אולם אלימות ורצח כמו שאתה רומז זה לא טוב. עיין ערך חורבן הבית.

לכן, צריך לשנס מותניים לא להתייאש , ולעומת זאת לבנות כוח רוחני , איכותי , שיבנה עתיד במדינה זו , דרך חינוך , דרך השפעה דרך ראיית הטוב שבכל אחד ואחד. כי אם נסתכל ונבדיל בין טוב לרע בין אור לחושך כמו שנתברכנו בזה על ידי ה' הרי שנוכל לברר זאת לעולם.
התקופה שלנו היא תקופה של בירורים בתחומים רבים וגם נושא זה עתיד להתברר והבהמיות המאוסה עתידה להסתלק מן העולם ולחתיה תקום עדינות ורגישות רוחנית, יושרה ודבקות אמיתית שתוכל לקיים עולם במלכות שד-י.


כל טוב
חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה

כתבות נוספות