שאלה
שלום לכבוד הרב.
ברצוני לשאול שאלה שמטרידה אותי מאוד בשנה האחרונה, ולא נותנת מרגוע לנפשי.
אני מזה שלוש שנים עובד בבית ספר תיכון ממלכתי דתי בתור מכין לבגרויות במקצועות שונים תלמידים בעלי לקויות למידה שונות. התלמידים ממש מתחברים אליי וחלקם אף רואים בי מעיין אח גדול,
אבל יש משהו שקשה לי מאוד להכיל שם.
אנחנו בתור אנשי חינוך שמתעסקים עם נפשות של ילדים אמורים לחנכם לערכים ולדרך ישרה לפני כל ציון. זה האני מאמין שלי בחינוך. בבית הספר יש קטע מוזר שבו חלק מהמורים, ואף חלק מההנהלה עוזרים לתלמידים בבגרויות, מגלים להם את התשובות בבחינה, והתלמידים לאחר מכן ללא חשק או רצון ללמוד מכיוון שיודעים שיעזרו להם לעבור את הבחינות בדרך זו או אחרת. ואני שואל, האם הם לא עושים טעות? הרי אנשי "חינוך" תפקידם בראש ובראשונה לחנך, להוות דוגמא אישית. איך אפשר להתנהג בצורה כזו כאשר אתה מתעסק בנפשות? זה להרוס נפשות ולחנכם לדרך מקולקלת ולהתנהגות לא ישרה. נושא זה גורם לי לשקול שוב אם בכלל ללמוד הוראה ולהיכנס למערכת כזאת, למרות שיש בי את הרגשת השליחות במקצוע, והרצון לשנות. (אציין שכבר דיברתי עם רכז התיכון, אשר הבין והסכים איתי ממש וקיבל על עצמו להפסיק, אך הוא ממשיך בזה וכך גם כל בית הספר) אני אובד עצות. מה לעשות? מה נכון מבחינה חינוכית? להציל תלמיד ולעזור לו בבגרויות כדי שיקבל הזדמנות להצליח בחייו, או קודם כל לחנכו לערכים ולאפשר לו להתמודד לבד בבחינות-גם אם ייכשל? בתודה.
תשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
א. בודאי שחנוך לאמת ויושר קודם לכל. מי שמחנך לאמת יכול להגיע גם ליציבות.
ב. נושא זה צריך להיות נדון עם מנהל בית הספר שיתכן הנחיות ברורות.
ג. אפילו אם הדבר לא יעלה בידך ולא תצליח לתקן לא כדאי לעזוב את התפקיד מכיוון שהתועלת מרובה מעזיבה.
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון