שאלה
שלום רב,
אני כבר פניתי בעבר בשאלה בנושא אך לא ענו לי.
אשמח הפעם לקבל תשובה.
בקצרה..אני מפחד מהמוות כי אני פוחד שאחדל להתקיים וכך גם לגביי משפחתי,אני מאוד מפחד שפשוט יום אחד לא אראה אותם(אני אוהב אותם!)זה לא הוגן לקחת אותם ממני.
השאלה היא,האם לפי התנ"ך והנלמד,לאחר המוות האדם נשאר קיים?
כלומר האם אני אדע לאחר המוות שאני דניאל ושאני מתתי ועכשיו אני בעולם הבא?
או שאני מאבד את מי שאני ולמעשה אני מפסיק להתקיים.
התשובה מאוד חשובה לי.
תודה מראש.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
חז"ל אמרו: "ושוב יום אחד לפני מיתתך", ובמסכת אבות (ג,א): "עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עברה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך וכו' ". יש עוד הרבה אמרות חז"ל שמדברות על יום המיתה.
אין כוונת חז"ל להפחיד אותנו חלילה. רצון חז"ל לעורר אתנו לתשובה. כל עוד אדם חי בעוה"ז, הוא יכול לתקן ולקדם דברים, אחר המיתה אי אפשר. לכן כל כך חשוב לחז"ל להדגיש לנו את יום המיתה, כי אין דבר שיכול לעורר יותר את האדם כמו לחשוב על יום המיתה. שלמה המלך אומר: "טוב לכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה", כיוון שבבית האבל אי אפשר שלא לחזור בתשובה. בבית באבל אפשר למשש את האמת באויר. אין שם צחוקים, אין דמיונות הזויים. כולם יודעים מה אמת ומה שקר.
בודאי שיש חיים לאחר המוות, ובאמת עיקר החיים הם אחר המוות. אם האדם יבין את מהותו ותפקידו בחיים, יבין שבאמת אין מה לפחד מהמוות, כיוון שכל יהודי בא לעשות שליחות בעולם וברגע שסיים את תפקידו הוא עובר לעולם שכולו טוב.
על פי הרמח"ל בדרך ה', לאחר המוות של כל יהודי, הוא עובר לגן עדן, עולם רוחני טוב, ואם הוא צריך תיקון, הוא נשלח לטובתו לגהינם. אח"כ יהיה שלב של תחיית המתים ע"י אליהו הנביא והמשיח. כל אדם ידע מיהו, וכל המתים יקומו לתחיה עם הגופים שלהם באותו מצב שהיו כשנפטרו על מנת שבני משפחתם יכירו אותם, ובשלב יותר מאוחר יהיה עולם הבא, שהוא עולם נשמות בלבד, בלי גוף, ובלי אכילה ושתיה.
אשריך שאתה כל כך אוהב את משפחתיך, אך דע לך שאין צורך כלל בגלל זה לחיות בפחד ובדאגות, כי אין דבר שאינו בהשגחה מהשי"ת. צריך לחיות את האמונה בה'! לשמוח שהוא משגיח עלינו בכל רגע ורגע!
שיהיה בהצלחה, חזק ואמץ!