חברים

ב"ה,

יעקב,


לכאורה, שאלתך מובילה אותנו למצוא את שביל הזהב בין שתי קצוות. מחד, "כל ישראל ערבין זה לזה". אנו מחוייבים לדאוג לכך שחברנו לא ישגו. בניגוד לחברה המודרנית שבשם הנאורות עלולה ליצור מצב של ניתוק פנימי בין אחד לשני, אנו מגדירים את יסוד הערבות כיסוד מרכזי בחיינו. הערבות לא נובעת רק מהדאגה לזולת אלא מהעובדה שאנו מאמינים שכלל ישראל הוא כמו גוף אחד שלם כשכל אחד מאיתנו הוא איבר מהגוף הגדול. לכן, כמו שכל אחד מטפל בידו הכואבת, ברגלו הפצועה וכו', כך כל אחד מאיתנו צריך לחוש אחריות ולעשות כל מה שהוא יכול ביחס לכל אחד מאבריו.
ואכן, חכמים נחלקו ממתי נפטר האדם מחובת התוכחה. יש אומרים שעד תוכחה, יש אומרים שעד הכאה ויש אומרים שעד קללה. המחלוקת היא לאיזה תגובה אנו צריכים לצפות כדי להבין שנתוכחה שלנו לא מועילה.

מצד שני, אנו יודעים שבדורנו יש מי שאומר שבטלה מצוות תוכחה בשל העובדה שאף אחד מאיתנו לא יודע להוכיח. היינו שאף אחד לא יכול לדעת שדבריו יפלו על אוזן קשובה ולפעמים הוא עלול להזיק.

מכאן, שעליך לבחון את התוצאות האפשריות: אם יש סיכוי סביר שדבריך יתקבלו, הרי שכדאי שתנסה להאיר את עיניו של חברך. כמובן, תמיד כדאי לדבר בצורה יפה ומכובדת ולהימנע מתקלות מיותרות הנובעות מסגנון ולא מתוכן.

עליך להכין את עצמך לכך שיש הערה שלחבר אחד נשמעת כהערה מקובלת ומתקבלת ולשני נתפשת כחטטנית. ואם אתה מסתפק מה תהיה תגובתו של החבר - יפה שתיקה לחכמים.

בהצלחה,

שי