התפילה

האם ניסית פעם לכתוב מילים לשיר? האם ניסית פעם לכתוב לחן?
אם כן – סביר להניח שקרה אחת מן השתיים: או שאת אכן בעלת נפש משוררת או מלחינה, ואז את ודאי מבינה ויודעת שרוב האנשים אינם משוררים גם לא מלחינים, או שגם לך לא הלך כל כך ובמקרה זה את ודאי מבינה שאם את רוצה להביע את עצמך, כן – את עצמך, עדיף לך להשתמש במילים ולחן של משוררים ומלחינים מוצלחים ואת "מתלבשת" בשירים שמישהו אחר כתב ודווקא דרכם מגיעה להתרוממות הרוח.
ואם לא ניסית מעולם לכתוב שיר, מדוע? והאם אינך חשה שלעיתים את רוצה להביע איזה רגש פנימי ומשתמשת לשם כך בשיר מוכן?
התפילה, במישור מסויים, היא אכן הבעה פנימית של הנפש. חכמינו ידעו שרוב האנשים מעוניינים בהבעה פנימית זו ואינם מצליחים לעשות זאת בעצמם. בתחומים מסויימים, ייתכן וגם הם הרגישו או ידעו בעצמם שיש מי שביטא רעיונות בצורה יותר מוצלחת. לכן את התפילה עצמה (היא תפילת עמידה) חיברו הם, ואילו את המבוא לתפילה, לספר בשבחו של הקב"ה – פסוקי דזמרה – לקחו את מזמורי נעים זמירות ישראל.
ומה עם אותם אנשים שכן מסוגלים להביע עצמם בצורה טובה?
קיימים עוד מספר גורמים לחיבור תפילה בנוסח קבוע. אדם המחבר בעצמו תפילה, אם אינו מרגיש את כלל הציבור, עלול בלי שהוא רוצה בכך לבקש דבר הפוגע באחר כאשר מבקש דבר שמועיל לעצמו. דוגמה למצב זה נתנו חכמינו באותו אדם שביתו האחת נישאה לאיכר והשניה לקדר. זו שנישאה לחקלאי ביקשה מאביה שיתפלל לגשם ואילו אשת הקדר ביקשה שיתפלל לשמש. חכמינו חשבו על כל פרט באופן שהתפילה תועיל לכלל. אמנם יש גם מצבים בהם טובת הציבור מפריעה לפרט, כתפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים על גשמי השנה "ואל תשמע לתפילת עוברי דרכים בזמן שהעולם צריך לו". גם פרט כזה ידעו רק חכמים שהיו במדרגה כללית מתי וכיצד אפשר וראוי לשלב בתפילה.
נושא נוסף הוא תפילת הציבור מול תפילת היחיד. כוחו של הציבור גדול לאין ערוך. גם משום שזכות הציבור גדולה מזכותו של כל יחיד, גם משום שהפרטים המרכיבים את הציבור חסרון בתפילת האחד מושלם בפיו של אחר. תפילת ציבור אי אפשר שתהיה ספונטנית. משל למקהלה או תזמורת שכל זמר או נגן בה שר או מנגן את העולה על ליבו.
התפילה אינה רק הבעת תחושותיו ורצונותיו של האדם. היא גם מצוה. ומצוה כמו מצוה צריך לקיים לא באופן ספונטני, לא על פי רצונו של מי שציוו אותו, אלא על פי רצונו של מי שמצוה. על כך הרי נענשו בניו של אהרון שהקריבו אש שהתורה מכנה אותה אש זרה (נורא לחשוב על המינוח הכל כך דומה לעבודה זרה), סביר להניח שהם רצו לעבוד את ה' בכך. חטאם היה שהם עשו דבר שנבע מליבם ולא פעלו לפי הכללים שה' ציוה.
ונקודה אחרונה לתשובה זו שנתארכה כל כך למרות שעדיין רחוקה מאד מלמצות את הנושא, חכמים כן נתנו מקום לאדם להביע את עצמיותו. זאת, בנוסף לנוסח האחיד שקבעו, ולא במקומו. אפשרות זו הובאה בשאלתך בתוספת להערה שזה לא מספיק. לא ידועה לי הגבלה באפשרות זו של הבעה אישית במסגרת התפילה הקבועה ואף מחוץ לה.
אני מקוה שהצלחתי לתרום משהו, שאם תראי לנכון להפנים אותו יהיה לך יותר קל לשלב עצמך בתפילה המנוסחת. לימוד פירוש התפילה יכול לסייע מאד. ויחד עם דברים הנובעים מליבך יתקבלו תפילותיך בתוך תפילת הציבור.