הכפייתי מהשאלה שנשלחה

שלום לך. מה היה קורה אם היית קם יום אחד ומרגיש כאבים חזקים בבטן? איך היית מתנהג? האם היית מרגיש שמשהו בך בעייתי? שמשהו לא בסדר בעולם הדתי שלך? ברור שלא. היית הולך לרופא מומחה שהיה רושם לך תרופה והיית גומר עם הסיפור של הכאבי בטן האלה.

גם במצב שהוא טיפולי - כמו תופעות כפייתיות, הדבר נתין לטיפול על ידי רופאים לעניין זה. אין כאן משהו חריג או דפוק, יש בעיה, שיכולה להפתר בקלות וללא סבל ע"י טיפול מקצועי.

אגב, בכלל לא בטוח שיש לך אכן את התופעה הזאת. פעמים רבות אנחנו קוראים על איזו שהיא תופעה מסויימת ואנחנו בטוחים שיש לנו אותה. תמיד צוחקים על סטודנטים לרפואה שהם לפתע מגלים שהם חולים בכל המחלות בעולם.... וחוץ מזה התופעות שתיארת הם נפוצות מאוד. אני אישית כל שניה בודק שהארנק שלי לא הלך לאיבוד - האם זה אומר שאני לוקה בכפיתיות? ממש לא. גם הנחת נעליים בצורה סימטרית היא יכולה להיות סך הכל מבנה נפש מסוים של בן אדם מסודר. שום דבר חריג.

דבר כזה אי אפשר לגלות באמצעות שאלוני בחן את עצמך. הדבר הזה הוא רציני. זה חייב אבחון של איש מקצוע. אם המצב בעייתי - איש המקצוע ייתן טיפול. אם המצב טוב - עוד יותר טוב.

לגבי אלמנט הבושה - תאר לעצמך שהיה לך כאב בטן. אתה יודע מה, היה לך כאב יותר גרוע - פצע בישבן, לדוגמא - האם היית מסתיר את זה מההורים שלך? ברור שלא. היית מספר להם למרות הפדיחה שבדבר כי אתה היית רוצה לרפא את הפצע. גם כאן. אם הנפש פצועה (ברמה זו או אחרת) אתה צריך לפנות בעניינות להורים שלך, ולמר להם, תשמעו, אני רוצה ללכת להבדק אצל פסיכולוג כי קשה לי ואני חושש שיש לי תופעות טורדניות. תעזרו לי. בוודאי שההורים שלך יעשו כל שביכולתם כדי לעזור לך - כי בעיות כאלה ניתנות כיום לטיפול אם תפנים את העובדה שבעיה נפשית (רח"ל) היא בדיוק כמו כל בעיה בריאותית אחרת - תבין שאין מה לחשוש מפניה להורים ובוודאי שאין מה לחשוש מפניה לאיש מקצוע...
אורן
צוות ישיבת אלון שבות