הכל לטובה, האמנם?

בס"ד

זה לא לטובה כשמישהו מת ח"ו. זה מאוד רע ובע"ה לעתיד יתקיים בנו "ובלע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים".

המוות הוא תוצאה של חטא האדם הראשון. הוא העונש היוצא ממנה.

אבל כיום אנחנו חיים במציאות שיש בה הרבה בדיעבד. לכן יש "תועלת" במוות.

איזו תועלת?

במציאות החיים שלנו אי אפשר לעולם להתקיים בלי המוות. "התפוצצות אוכלוסין" מצד אחד. ו"התאבנות המחשבה" מצד שני - "ונושנתם והשחתם".

ראי כי חלק מתיקון העולם אחרי דור הפלגה היה קיצור ימיו ושנותיו של האדם. הירידה הגדולה ביותר בתוחלת החיים היתה בימיהם של האבות "אברהם יצחק ויעקב".
(עד נח- 950 שנה. שם -600. עד דור הפלגה חיו כ400 שנה. תרח 290 עד אברהם שחי 175 ואחר כך משה 120 שנה)

כשהקב"ה מאחל לעולם שיהיו ימיו של אדם רק "מאה ועשרים שנה" במקום 900 שנה כפי שהיה נהוג לפני דור המבול. חכמינו אומרים שכוונתו היתה למשה רבינו שחי מספר שנים כזה בדיוק. שמו גם רמוז בדברי ה' (בשגם = משה בגימטריה)

שוב יבוא מי שיבוא וישאל למה דוקא משה מסמל את ה"עונש" של קיצור ימים ל"מאה ועשרים"?

כנראה שקיצור הימים של האדם הוא חלק מ"תהליך של תיקון". מטרתו לאפשר לעולם להתנקות מחטאים בשעת מיתה.

שימי לב!!!
הימים שקצבו לאדם לחיות על פני האדמה לא השתנו!!
במקום לחיות פעם אחת אלף שנה ,הוא חי עשר פעמים מאה שנה!!!

מה הרווח?
"מיתה מכפרת" לא על הכל לפעמים "פוקד עון אבות על בנים" ולפעמים "איש בחטאו יומת" ו"לא יומתו אבות על בנים".
לא כל החטאים עוברים מדור לדור. לכן בכל פעם שיש "מעבר דורות" - העולם הולך ונהיה נקי. לכן כתוב בתפילה "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה". כי ב"מעבר הדורות" מתאפשרת צמיחת הישועה.

האבות מתחילים מהלך משמעותי של תיקון העולם. ו"התיקון" מופיע אצל האבות בהתחדשות והתרענות החיים אצל שרה "אחרי בלותי היתה לה עדנה" ואצל אברהם ש"בן מאה שנה יולד" כך אצל אבות האומה.

שימי לב!!
רק ה"התחדשות הזו" איפשרה את הופעת חיי יצחק אבינו. חיי כולנו, חייך את.

אנשים שמוסרים נפשם על קידוש ה' מתקנים במותם את העולם אלף אלפי פעמים "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַייו" כך נאמר על שמשון, והסבירו המקובלים כי כל אלו הנהרגים על קידוש ה' ממיתים במיתתם אלף אלפי פעמים כוחות רשע והעולם מתנקה.

שבמותם הם מתקנים בעולם ובעולמות ומביאים טהרה וישועה לכלל ישראל אלף אלפי פעמים. וראה מה שכתוב בענין זה למטה בשם הרמח"ל.

אבל כל זה לא בא להצדיק את המציאות השלילית שבה יש עוד רע שבגללו יש עדיין מוות בעולם.
אנחנו רוצים דבקות באלוקים.
דבקות שיש בה חיים נצחיים.
"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" - (דברים פרק ד ד)

בין שני המצבים. בין הימים שבהם "בלע המוות לנצח" לבין חיינו היום יש מצבי ביניים.

יש דרגה שבה יש עדיין מוות אבל האדם מבין כי המוות הוא לא סתמי. זו דרגה שבה האדם מסתכל על העולם במבט רחב. הוא מבין איך הדבר הזה מביא את העולם לתיקון שלם.

אפשר להבין את זה במחשבה, אבל קשה להשלים עם זה בלב של האדם. לכן אדם מברך על הרעה "ברוך דיין אמת" ולא כמו ברכת הטובה "ברוך הטוב והמטיב".

למה השינוי?
כיון שהאדם בימינו מרגיש בניהם הבדל. אבל לעתיד לבוא יברכו על הרעה גם כן "הטוב והמטיב" כיון שלא ירגישו בכך הבדל.

זאת אומרת שבליבו של האדם יש הבדל בין טובה לרעה. אע"פ שבידיעה אנו יודעים אפילו היום שהכל לטובה - בליבנו אנחנו לא מסכימים עם זה ולא יכולים לברך היום את אותה הברכה על שניהם.

ולמה אנחנו לא מסכימים בליבנו?

כי האמת היא שבסוף "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי". "ובלע המוות לנצח". ובתחושת הפנימית שלנו אנו יודעים שיש חיים נצחיים והם נמצאים מעבר לפינה. רק לא זכינו עדיין להגיע אליהם.

רק צדיקים אמיתיים מגיעים לזה כבר וכבר היום במיתתם הם קרויים חיים.

בנתיים - הלואי עלינו.

להמשך - אני מאחל לך חיים ארוכים וטובים בלי הסברים ובלי תירוצים. חיים של ממש בעולם הזה ואחר כך גם בעולמות אחרים.


בהצלחה



------------

(3) ספר דרך ה' - חלק ד פרק ד - בק"ש וברכותיה

"והנה בכל יום ויום צריך שיתחדש השפעה והארה בנבראים, שיעלה אותם מן המדריגה השפלה השרשית בהם, ויתן בהם קידוש ובהירות כמ"ש.
ואולם סידר החכמה העליונה מציאות ההארה הזאת המתחזקת ומעברת החשך של העולם, ומגברת בו ובברואיו היקר והמעלה והקדושה שזכרנו, ותלה המשכה במעשה התחתונים כשאר כל ההשפעות והתיקונים.
ואמנם המעשה אשר תלאה בו, הוא מסור אדם את נפשו על קידוש שמו ית'. וגם בזה יש מדריגות,
כי המסירה שימסור אדם עצמו על קידוש השם בפועל, ימשיך הארה גדולה וחזקה מאד, ויתקן בבריאה תיקון עצום, וירבה בה הקידוש והבהירות ריבוי גדול.
והמסירה במחשבה, דהיינו בגמור בלבו להמסר וכמ"ש, ימשיך גם כן השפעה ממין השפעה זאת, אלא שלא תהיה כל כך עצומה".