ההרג ב"מרכז" והשגחת ה'

שלום רב,
שאלה זו מחייבת עיון רחב ומעמיק, והיא מהווה למעשה את הבעיה החמורה ביותר מבחינת האמונה. כבר אברהם אבינו שאל: "האף תספה צדיק עם רשע"?! חבקוק הנביא תהה: "מדוע דרך רשעים צלחה?" ומשה רבנו ביקש לדעת "מפני מה יש צדיק ורע לו?!" תשובות רבות ניתנו לשאלות אלה שהתעוררו כמובן ביתר שאת בעקבות השואה, כמו גם אחרי פוגרומים שונים שנעשו ביהודים בעבר, לעיתים בזמן תפילה או לימוד תורה. אם את מעוניינת לקרוא על כך בהרחבה יורשה לי להפנות אותך למאמרי שהופיע בספר "הישן יתחדש", ולפרקים המתאימים בספרו של הרב שלמה אבינר "יוצר אור".
אתייחס כאן רק לשאלתך הספציפית שחידדת אותה יפה עפ"י דברי חז"ל בעניין דוד המלך. ניתן היה לתרץ ולטעון שלימוד התורה של דוד יצר דבקות בקב"ה שהיתה מעין חיבור בלתי ניתן לניתוק עם מקור החיים, בעוד הלימוד שלנו איננו בדרגה כזו. אולם דומני שהתשובה העיקרית קשורה בהבנה יותר עקרונית של העניין. למעשה ניתן לשאול על כל מה שקורה לנו: מדוע בתנ"ך אנו מוצאים שכאשר חוטאים יש בצורת או מגיע אויב לכבוש וכיו"ב, וכאשר הולכים בדרך הישר מצליחים ומנצחים, הן במישור של העם כולו ובן בנוגע ליחידים מישראל עליהם מספר התנ"ך.

כדי לענות על כך, עלינו להבין שבניגוד לתקופת המקרא, בה עם ישראל, ובמיוחד גדולי ישראל, חיו בצילה של הנהגה אלוקית גלויה, הרי כיום אנו מצויים בעולם של הסתר פנים, והשגחת הקב"ה נסתרת. מצב דברים זה לא השתנה בבת אחת, אלא בהדרגה. בתקופת המקרא היו ניסים גלויים, היתה נבואה וקשר ישיר עם ה', והיו עוד תופעות המשקפות את הזיקה הישירה בין אלוקים ואדם. מהשגחה גלויה זו נגזר גם החיבור הגלוי בין מעשי האדם לבין השכר והעונש שקיבל. אצלנו לא נראים החיבור והקשר האלה בבירור. כבר בתקופת בית שני הלכו הניסים ופחתו, הלכה הנבואה והצטמצמה, והקשר בין מעשה ותוצאתו אינו ניכר עוד. לכן המקרא לא היה צריך לדבר על שכר ועונש בעולם הבא שהרי ראו אותו בבירור בעולם הזה, בעוד שחז"ל הרבו ללמד אותנו על שכר ועונש בעולם הבא. עולמנו כיום מתנהל הרבה יותר בדרך הטבע, והשגחת ה' בו יותר נסתרת.
מצב דברים זה אכן מציב בפנינו אתגרים אמוניים לא פשוטים, אולם אנו יודעים שאלו הם ניסיונות שעלינו להתמודד איתם, ובכוחנו לעשות זאת. כל אובדן של אדם טוב במוות בלתי טבעי או מוקדם מעורר למעשה את השאלות האמוניות. קטני אמונה אכן עלולים ליפול באמונתם, אולם מי שניחן בחשיבה בוגרת ומבין את טיב הקיום האנושי שלנו בעולמנו זה, יודע שאנו חיים בעולם של ניסיונות, וכי העולם הזה הוא עולם הניסיון והעולם הבא הוא מקום קיבול השכר. הוא מוצא בקרבו את הכוחות להתחזק, ודווקא אחרי מאורעות קשים ואיומים מתגבר כארי ומוסיף בתורה, בתפילה ובמצוות, ואדרבה תודעת החיסרון של אותם נערים צדיקים ה' יקום דמם, מעוררת להשלים את מעשיהם החסרים ויהיו אלה לזכרם ולעילוי נשמתם.

בשורות טובות ויה"ר שנזכה לראות בנחמת ציון וירושלים.
רונן לוביץ