האם פעלתי נכון?

שאלה

שלום רב ותודה מראש,

לפני כמה זמן הכרתי נער דתי.(אנחנו בני 18, ואני אינני דתייה). התפתחה ביננו מערכת יחסים(אם אפשר לקרוא לזה כך) של שיחות (בלבד!) תחילה בנושאי דת וחילוניים ודתיים וכדומה, אך עם הזמן התחלנו לדבר גם על דברים אחרים ברומו של עולם. לאחר כמה זמן הוא גילה לי כי הוא רוצה לעשות יותר משיחות נפש, ואפילו ניסה לנשק אותי. אני מבחינתי יודעת שהוא דתי והוא כביכול "שומר נגיעה" ולכן נמנעתי בכלל מלגעת בו כי אני יודעת שבזאת אני גורמת לו לחטוא (אולי גם בלדבר אתו אני גורמת לו לחטוא) וגם לרצות יותר. כמו כן לא רציתי ליצור מצב (מה שקורה במקרים רבים) שלא נזהרים בשמירת נגיעה ולאחר מעשה מבקשים מחילה מהשם וחוזרים בתשובה.

סיפרתי לו את כל זה. הסברתי לו שאני לא רוצה לעשות אתו משהו שהוא יצטער עליו אחר כך ושאני לא רוצה לגרום לו לחטוא. הוא הסביר לי שלא כל הדתיים שומרים נגיעה, ושיש כאלה שפחות אדוקים ביהדותם ולא רואים שום פסול בלגעת בבנות. כמו כן הוא אמר לי לא להיות המצפון שלו, להשאיר לו את החשבונות שלו עם הקב"ה ושמבחינתי כחילונית אני לא אמורה להתייחס לזה בכלל.אמנם אני חילונית, אבל יש לי מצפון! אני לא רוצה לגרום לו להתחרט בעוד שנה שנתיים עד עמקי נשמתו על זה שהוא לא שמר נגיעה עם "אפיקורוסית". לכן אני אמרתי לו שכדאי לנו לא להסתבך ולהיפרד.

הוא לא הבין אותי וטען שאני "משחקת אותה אלוקים".

כבוד הרב, אני מאוד נהניתי אתו ומאוד נהניתי לשוחח אתו על דברים בידיעה שהוא דתי ושכך זה יישאר. הייתי מאוד שמחה להמשיך לדבר אתו, אבל לא על חשבון המצפון שלי ושלו!.

האם באמת יש דתיים שלא שומרים נגיעה, ויותר מזה, שגם לא מצהירים שהם לא שומרים נגיעה?? כי על פי מיטב ידיעתי יש איסור מהתורה על שמירת נגיעה- ואם הוא דתי הוא צריך לשמור מצוות- וגם לשמור נגיעה.

האם פעלתי נכון? אולי הוא צודק? אולי באמת אני לא צריכה להציק לו בעניין הזה? אולי באמת אני לוקחת את זה יותר מדי רציני? אולי באמת אני דואגת יותר מדי.

מאוד אכפת לי ממנו ואני רוצה לפעול רק לטובתו.

האם פעלתי נכון בכך שניתקתי אתו קשר או האם היה עלי להקשיב למה שהוא אמר?

תשובה