דיכאון

שאלה

כבוד הרב,

איני יודעת אם נכון אני עושה כאשר אני פונה אליך.

אני נמצאת במבוי סתום, ותחושותי הם כי אין לי למי לפנות, או נכון יותר לומר-

אין מי שיוכל לעזור לי. לעזור לה.

היא בת 18.

בחורה מקסימה. בעלת מידות.

בעלת כ"כ הרבה כשרונות וטמונים בה יכולות עצומים.

היא יכלה להיות כ"כ הרבה, ולהגיע כ"כ רחוק,

אילו רק לא היו מקצצים בילדותה את כנפיה.

כבוד הרב,

מאז גיל 5 היא עברה שנים רבות של התעללות מינית

היא ניסתה לדבר, להגיד שמשהו לא בסדר,

אבל אף אחד לא באמת הקשיב לה.

נתנו לה להרגיש שהיא אשמה. שהיא לא בסדר.

היום אחרי 13 שנה היא יודעת שזה לא נכון- אבל התחושה עדיין מנכרת.

איני יודעת את הסיפור המלא כי היא אינה נוטה לדבר על כך.

היא מפגינה כלפי חוץ המון חוזק,

היא תמיד אומרת שהיא עצובה, ושלא טוב לה,

אבל מעבר לזה, היא אף פעם לא מפגינה חולשה.

ההיפך הוא, הבחורה מנהלת פורומי תמיכה בתפוז ובאתר עצת נפש.

שיחה מלב אל לב.

תראה איזו גדלות! תחושת כאב אינסופית מנכרת בה

ואת רוב חייה מקדישה לשיחה עם "האחר".

אולי כדי להציל אותם. להקשיב להם.

אולי זו מין ניסיון לחוויה מתקנת.

להקשיב להם בדיוק ובאותה מידה- שלא הקשיבו לה..

המהירות שבה היא נכנסת ויוצאת

למוסדות חולי נפש כגון "גהה" ו"אברבנל" היא עצומה ביותר.

אני רוצה להושיט לה יד

ואני מודעת לכך שזה לא אפשרי.

"דיכאון" זה מחלה. מחלה שלעיתים קרובות אף חשוכת מרפה.

אתמול הלכתי לבקרה במוסד "גהה".

ילדה יפה, עדינה, אינטלגנטית בצורה יוצאת דופן, מוכשרת.. ועצובה.

כבוד הרב- כואב לי עליה.

ליבי זועק לאלוהים שיציל אותה ממחלתה.

אני מוכנה לתת הכול, גם שנים מחיי אם יובטח לה

שתזכה להיות שמחה. שתזכה להיות מאושרת.

אני יודעת שזה לא תלוי בי, או בה, ואני יודעת שזה מחלה.

אני גם יודעת שאם אעשה את הדבר הכי יפה בעולם

זה לא באמת מה שיעלה חיוך על פניה. מה שיעשה אותה שמחה.

אני מרגישה חסרת אונים אל מול המצב הזה.

כ"כ הרבה אנשים עברו וחלפו על פני

לכולם מגיע להיות מאושרים. אבל לה..

היא יוצאת דופן כבוד הרב.

היא שונה מכולם. היא שונה בגדולותיה. בסגולותיה.

אני לא מבינה את זה..

אולי אני גם לעולם לא אבין.

מגיע לה יותר מכך, יותר ממני. יותר מכול..

אני רוצה להציל אותה.

והתחושה שאיני יכולה לעשות דבר, הורסת אותי..

אני מחפשת את האותיות ולא מוצא,

כלום. ריק.

תשובה