דחוף-כמה שיותר מהר!

שלום רב,
קראתי את השאלה שלך כמה פעמים, אני חושב שהעלית בעיה אמיתית.
אבל ההתמודדות עם השאלה הזאת איננה פשוטה כ"כ (כמו שהצגת).

קודם כל, ישנם כמה ענינים שבגללם קשה לשנות את התדמית של הציבור הדתי בכללו דרך התקשורת:
התקשורת מתפרנסת מחשיפת והצגת סיפורים ומקרים חריגים שמושכים את לב הקורא (עיתון שיפרסם כתבות סתמיות עם גילויים די רגילים לא יעניין אף אחד, ואם זה יימשך כך מספר פעמים פחות אנשים ירצו לקנות את העיתון, בגלל שעמום). ואם תשאלי את העורך הראשי של העיתון, למה הוא מפרסם רק דברים חריגים לרעה, ולא מביא גם סיפורים טובים ומעודדים (חוץ מפעם ב..) הוא יענה לך שאנשים רואים את ה"טוב" כנתון משעמם ומובן מאליו, ורק סקופ או חשיפה מיוחדת או סיפור מזעזע ושערורייתי מושכים את ליבם – וזה אכן כך!
חוצמזה, אחד התפקידים החיוניים של התקשורת במצבנו כיום הוא להרתיע קודם כל אנשים פרטיים, מלבצע מעשים פגומים כלפי החברה, מחשש שהתקשורת תחגוג עליהם ותפרסם את מעשיהם. ויותר חשוב מכך, לפקח על רשויות השלטון ועל אנשי ציבור ולפרסם מקרים ותופעות בהם הם פועלים בצורה מעוותת או מושחתת. זהו תפקיד חיוני וחשוב, ולכן התקשורת מטבעה היא כלי מאד מאד ביקורתי.
ולבסוף, התקשורת מנוהלת ומוכוונת על ידי אנשים ברובם חילוניים. לחלק מאנשי התקשורת האלה (לא כולם) יש דעות והשקפה מאד ברורות שלא תמיד מסתדרות עם הערכים שלך, ושלי, של מניעת השמצות וקרע בעם ויצירת תדמית חיובית לציבור הדתי ולדת בכלל.

לכן, אם חושבים שהשינוי צריך להיעשות דרך התקשורת אנחנו צריכים להצליח להחדיר את "התקשורת הטובה" (תקשורת שבאה מתוך מערכת הערכים החיובית שחונכנו עליה) אל תוך הציבור החילוני הרחב. וזאת משימה בהחלט קשה.

במבט יותר כללי, בקשר למה שכתבת שאת בסך הכל בת 14 ולא מאמינה שאת יכולה לעשות משהו. תראי, אני לא אומַר לך שיש לך השפעה על עם ישראל באותה מידה שיש למנהיגי הציבור שלנו, אבל זה לא אומר שאת לא יכולה לעשות משהו, אפילו קטן, בענין זה. לפתוח פתח בסביבה שלך לתקן את העולם (שהוא כרגע מצומצם יחסית) שאת נוגעת בו. (נ.ב. יש באינטרנט אתר של רשות השידור שדרכו אפשר להתלונן על דברים שנאמרו בתקשורת, בד"כ הם גם מחזירים תשובות).
הצעד הראשון האישי שלך בתיקון העולם הוא האמונה שלך ביכולת ובהשפעה שיש לך על הסביבה שלך (את הצעד הזה עשו וממשיכים לעשות הרבנים והמנהיגים שלנו. זה לא דבר פשוט להאמין ביכולת שלך לשנות). את מצידך עושה מאמץ והקב"ה כבר יסייע בידך.
ענוה והתבטלות לא אמורות לקחת ממך את המודעות לכשרונות שלך ולתפקיד שניתן לך בעולם הזה, ובדור הזה.
בהקשר זה ישנה דמות אחת מתקופת התנאים, שהתייחסה כמה פעמים למה שכתבת – הלל הזקן. במסכת 'אבות', הוא מדריך אותנו לשני כיוונים כמעט הפוכים זה מזה:
מצד אחד – "אם אני כאן הכל כאן!"
מצד שני – "כשאני לעצמי מה אני?!"
מצד אחד – "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש!"
ומצד שני – "אל תאמין בעצמך עד יום מותך!"

נראה לי שכדאי לך להביט קצת בדמותו של הלל (ומי יודע, אולי תגלי יום אחד שאת אחת מצאצאי צאצאיו...).

תחשבי על זה,
יוני, צוות ישיבת הר-עציון