גניבה

איני יודע על איזו תשובה אתה מדבר. יש מקום לדון האם במקרה שלך יש יאוש או עצם דבריך מוכיחים שלא התייאשת. אם אין יאוש הקונה מהגנב חייב להחזיר מדינא.
בכל מקרה למעשה נהגו להחזיר לבעלים בכל מקרה (רמ"א בשו"ע מצוטט בהמשך), ולכן אין מקום לשאלתך. אמנם הש"ך והקצות התווכחו האם מנהג זה הוא מנהג טוב או גרוע, אך זה לא משנה, והוא מחייב בימינו.
הקונה מן ה גנב יחפש אותו וידאג שיחזיר לו את הדמים.
כדאי לעיין במקרה מעניין שנפסק בפסקי דין רבניים חלק א' עמ' 171, ביחס לכתר תורה שנגזל בשואה והגיע בדרך לא דרך למוזיאון הר ציון, שם הוא זוהה לאחר שנים ע"י בעליו בסימנים, והוא תבע בבית הדין הרבני את המוזיאון שיחיזר לו את הכתר, ואכן זכה בדין, אף שניתן לומר שמקרה כזה הוא זוטו של ים!!

שולחן ערוך חושן משפט סימן שסח סעיף א
א [א] המציל מיד לסטים ישראל, הרי אלו שלו, א] מפני שסתם הדבר שנתייאשו הבעלים. ואם ידע שלא נתייאשו, חייב להחזיר. אבל המציל מיד לסטים עובד כוכבים או מוכס עובד כוכבים, חייב להחזיר, שסתם הדבר שלא נתיאשו הבעלים* ואם נתייאשו, הרי אלו שלו. ב] ומפני מה אמרו: סתם לסטים ישראל נתייאשו הבעלים וסתם עובד כוכבים לא נתייאשו, מפני שהבעלים יודעים שעובדי כוכבים מחזירין מיד הגזלן אע"פ שאין שם עדים שגזל אלא בראיות רעועות ובאומד הדעת. הגה: ב (א) ג] וסתם גניבה הוי יאוש אפילו בעובד כוכבים, ואם כן הקונה מן הגנב לא היה צריך להחזיר הגניבה אלא אם כן ידעינן דלא נתיאש, דהא קנאה ביאוש ושינוי רשות, כמו שנתבאר לעיל סי' שנ"ג. מיהו נהגו להחזיר כל גניבה (ת"ה סי' ש"ט), ואין לשנות מן המנהג (טור), וכמו שנתבאר לעיל סימן שנ"ו. ואין חלוק בזה בין גנב לגזלן, דבכל ענין מחזיר דמיו ונוטל את שלו, כן נראה לי. ועיין לעיל סימן רל"ו הקונה קרקע גזולה.