שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב!!
אני נערה בת 17.5 לפני חודשיים עזבתי את ההדרכה בבני עקיבא,סניף מעורב,אני מרגישה ממש רצון עז להפסיק לדבר עם בנים,אני מרגישה שהטעות הזאת בדור שלנו (אחת מהן) זה כל השיחות נפש עם בנים הדיבור והצחוק אני רואה את זה ומרגישה את זה כשאני מדברת עם בנים וכואב לי ממש.
רציתי להתייעץ איתך,אני רוצה ממש להפסיק לדבר עם בנים ואני חוששת ויודעת שזה יהיה לי קשה כי האופי שלי הוא כזה שאוהבת לצחוק עם הבנים ולדבר איתם וממש לא בקטע של פריצות או משהו ממש לא זה פשוט בנים שגדלתי איתם שהתרגלנו לשבת ולצחוק, יש את השאלות של אח"כ מה אני אגיד לכל הבנים מהשבט שלי אם אני אצטרך להגיד להם שהפסקתי לדבר עם בנים,וחניכים שלי מה איתם?ומה עם בני דודים מעל גיל מצוות מאיזה גיל(של בנים) להפסיק לדבר עם בנים?בחור ישיבה אמר לי שהוא גם ניסה להפסיק לדבר עם בנות אבל הוא הרגיש שזה לא זה,(גם אין לו כ"כ בנות לדבר איתן אולי רק חניכות שלו)ואני מלאה רצון ממש עז ללכת על זה ולעשות את זה אבל אני ארגיש בטוחה בזה אם אני אדע שיש לי את התמיכה שלך כי אני ממש ממש ממש מעריכה אותך ורואה אותך דמות חינוכית להערצה.
הרב קראתי את דברי הרב אבינר אל תרבה שיחה עם האישה ממש דברים מפורטים,ורציתי להתייעץ איתך..אני ממש רוצה דעה על העניין הזה.ואם אפשר במפורט
תשובה
הייתי מציע לא לנהוג בצורה "קיצונית": לא בבת אחת להפסיק לדבר עם כל הבנים שאת מכירה, אלא- בשלב ראשון פחות "צחוקים", ותשומת לב שלך, למה שאת מדברת (התוכן) ואיך שאת מדברת (הצורה). לפי גילך, אני מבין שאת עומדת לפני שינוי: סיום לימודים והתחלת שרות לאומי. וזו הזדמנות טובה להתחלה חדשה, ושינוי שלא יעורר תמיהה והרמת גבות אצל כל מכרייך. ואז- כשתפגשי עם מכרייך לא יתפלאו שחל שינוי.
בהצלחה