ארץ ישראל -שמיטה

אין איסור לאכול פירות ארץ ישראל בשנת שמיטה. אך יש איסור לזרוע ולעשות שאר עבודות בקרקע בשנת השמיטה, וכן יש בעיה לקנות פירות מאדם ששומר מטע של עצי פרי בשנת השמיטה ואינו מפקיר אותם.
לגבי איסורי עבודת הקרקע, ולגבי קדושת פירות שביעית, וכל המצוות התלויות בארץ, מה שקובע תחולת המצווה הוא האם "קדשו עולי בבל" מקום זה או לא. אזור הערבה ואיזור אילת, לא היו מיושבים בתקופת בית המקדש השני, ולכן אין קדושים היום בקדושת "ארץ ישראל" לעניין תרומות ומעשרות ולעניין שנת השמיטה.
לעניין איסור יציאה מהארץ, מה שקובע, לפי רוב הפוסקים, הוא שלטון ישראלי של היום, ומכיון שיש היום שלטון ישראלי באזור הערבה ובאיזור אילת, כפי שהיה בימי שלמה המלך ובימי ירבעם בן יואש ("ירבעם השני") הרי שאין איסור לבקר במקומות אלו, ואין איסור לגור במקומות אלו, היות ואין הם "חוצה לארץ". אינני יכול שלא להזכיר כי הרב יעקב משה חרל"פ, תלמידו-חברו של הרב קוק זצ"ל, ששימש כראש ישיבת "מרכז הרב" אחרי פטירת הראי"ה קוק, לא נסע לבקר את חברי משק טירת צבי שמאד רצו לארח אותו, כי הקפיד שלא "לצאת" מגבולות "עולי בבל". מדרגות בקדושה....
אני אינני בעל ה"קטע" של איסור יציאה מהארץ. חכמינו ז"ל התנגדו לכך, ואני חוזר על דבריהם לעצמי ולתלמידיי. ה"קטע" הוא, קשר של חיים ושל קדושה שקיים בין ארץ ישראל לבין בני עם ישראל. הרי יעקב לא היה יורד למצרים אם הקב"ה לא היה נגלה אליו ואומר לו לרדת, ואצלו היה מדובר בתקופה של רעב!!! יצחק לא יצא מארץ ישראל מיום לידתו ועד יום מותו. אברהם יצא למצרים רק בגלל סכנת חיים בשנות רעב בארץ, וחז"ל רואים יציאה זו כ"נסיון" עבורו. אולי כדאי לראות את חיי היהודי בארץ ישראל כחיי חולה המחובר למכונת הנשמה של חמצן, אשר ניתוקו ממנה לא יגרום למותו המיידי, אך בוודאי איננו ממשיך שגרת חיים מלאים.