שאלה
פעם שאל אותי אדם שאלה קשה... הוא מאמין שאין הוא צריך להיות צבוע. כאשר הוא נמצא לבד אין הוא מרגיש יראת שמיים עליו ואף חוטא. הוא טוען שמהותו של האדם, כלומר, האדם האמיתי הוא זה שמתגלה בשעה של "הלבד" ולכן אין לו לשחק אותה ירא שמיים בגלוי כאשר בסתר הוא חוטא. אני בטוח ומרגיש כי דבר זה לא נכון, וטענה כזאת לא אמיתית אבל איני יודע להסביר למה...??
תשובה
הגמרא במסכת ברכות, דף כ"ח עמ' ב' מספרת: "כשחלה רבן יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו... רבנו, ברכנו! אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן???? אמר להם: ולואי!!! תדעו: כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם..."
מסביר הרב קוק זצ"ל ב"עין אי"ה:
"עיקר השלימות הוא תלוי בחוזק הקנינים הרוחניים ולא בגודל ציוריהם". (שלימות האדם היא, כאשר הוא חש באופן שכלי כי הוא עומד לפני הבורא, ולא מתרשם רק ממה שקולטות עיניו: עמידתו ליד בני אדם הרואים אותו)
"עד שיהיו השלמויות הבאות מצד ההשקפות השכליות חזקות כאותן השלמיות החושיות- צריך הכנה רבה ועצומה, ולזאת יתפלל כל חסיד. (להגיע למצב הרצוי הזה, שאדם מכיר כל הזמן בכך שהוא עומד לפני הבורא, ולא מרגיש רק את מה שתופס בחושיו, זו מדרגה גבוהה, ולא כל אדם מגיע אליה)
(והנה, גם אדם שלא הגיע למדרגה גבוהה זוקורה ש...)עובר עבירה ומכיר בה שהיא גנות, ואומר "שלא יראני אדם", ואם יראהו אדם- יפרוש. ולא תפעול עליו יראת ד' ובושתו, עם כל הודאתו וידיעתו בידיעת השם ית' וחובת הבושה והיראה, אלא מפני שאין קנין השלימות של יראת ד' חזק בנפשו.
הנה, רבן יוחנן בן זכאי הכיר היטב את טבע בני האדם, וידע כי יש הרבה כאלה, וגם בין תלמידיו, שבפני בני אדם לא יעברו עבירה, ובסתר- יעברו. וטוב שבפני בני אדם לא יעברו עבירה, אע"פ שבסתר עוברים, ואין זו "צביעות". כי אם תבדוק את הרצון העמוק ביותר של האדם (לדוגמא: כאשר מתבסם בפורים ביין...)- תגלה שאין הוא רוצה לעבור עבירות. (כך מסביר הרמב"ם ב"משנה תורה" את תקפותו ההלכתית של גט שניתן על ידי אדם, לאחר שחכמים "כפו עליו עד שאמר "רוצה אני")
בתפילת שחרית אנו מזכירים את המצב הרצוי: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי...", אנו מודעים למצבנו הנמוך, ומתוכו- רוצים להגיע למצב האידיאלי, הרצוי.