אחדות בין הבית היהודי לתקומה

שלום וברכה
לצערי, המכתב שלך לא נכתב לכתובת הנכונה, על אף תחושת החרום שאנחנו נמצאים בה.
נתחיל קודם כל בעובדות: אני לא רב של מפלגת הבית היהודי. למעשה, איני זוכר מתי הייתה פגישה, אפילו מקרית, בין חבר כנסת וביני. יש דעות שונות בין רבנים מה מקומם הפוליטי, ויש רבנים שמאוד מעורבים במעשה הפוליטי המעשי. לכל אחד יש את הדרך שלו.
אני יכול לכתוב רק את מה שאני נוהג בה.
אני מקפיד, שנים רבות, להפריד בין רבנות ובין העסוק בפוליטיקה המעשית. איני נוהג לקבוע כי מפלגה צריכה לפרוש או להצטרף לקואליציה, להתפלג או להתאחד, ליצור ברית פוליטית עם מפלגה זו או אחרת, לקבוע כי היא כן ממלאת את תפקידה או לא ממלאת את תפקידה (שכן תפקידה מוגדר על ידי בוחריה ולא על ידי הרב), או כל קביעה אחרת. איני עושה זאת מסיבות רבות: בעיניי, מחיר הממשק שבין רבנות ופוליטיקה הוא ביזוי התורה, החלשת מעמדה הרוחני של התורה, וכניסת הרבנות לעולם הפוליטיקה מנמיכה את הקומה הרוחנית; לפי דעתי ההלכתית, המחויבות של מפלגה היא לבוחריה - אם הבוחרים בחרו במפלגה שהתחייבה לציית לרבנים היא חייבת לעשות זאת, ואם הם בחרו במפלגה שתפעל על פי החלטות מוסדותיה - היא חייבת לעשות זאת, וקבלת החלטות בדרך אחרת אסורה עליה; כדי שרב יוכל לפסוק בענייני פוליטיקה, כמו כל דבר אחר, הוא צריך להיות בקיא בכל המשמעויות, ואיני יכול לעשות זאת מתוך בית המדרש; ועוד ועוד. פוליטיקה היא אומנות האפשר. רבנות היא אומנות הרצוי. גם רבנים עוסקים כמובן במצבי בדיעבד וספק, אולם עולמם צריך להיות העולם ה"לכתחילה".
על כן, איני חושב שתמצא ולו מילה אחת שלי כלפי מפלגת הבית היהודי, כמו גם כלפי מפלגה אחרת, העוסקת בהיבטים הפוליטיים של פעילותה.

מה כן המקום בו אני נוהג להביע את דעתי - והרוצה לשמוע שומע, כמו גם הרוצה לדחות - דוחה?
ראשון בהם הוא ברמה העקרונית. כאשר עולות סוגיות רוחניות עמוקות הקשורות בהתוויית דרך עקרונית, כמו לדוגמה השאלה האם ראוי לחתור לאמנה מוסכמת בענייני דת ומדינה או לפעול למימוש מלא של החזון - זה המקום של הדיון העקרוני. דוגמה נוספת היא השאלה העקרונית הרוחנית – האם נכון מבחינה זו לשתף חילוניים ברשימה או שלא, כאשר השיקולים של הדיון הרבני אינם שיקולים אלקטוראליים אלא עקרוניים. גם כאן, אני מקפיד שלא לעסוק בשאלה האם לחבור למפלגה זו או אחרת, או להכניס למערכת השיקולים את שיקולי האפשרות, אלא רק ברמה הרוחנית העקרונית, ובהצעה למדינאים לאמץ את גישת ההסכמה או גישת האידיאל.
שני בהם הוא ברמה האתית. בלוא שום קשר לשאלת המדיניות - במקום בו נעשה עוול, התחייבות שאינה ממלאות, כניעה לכוחנות, הצגה מעוותת של דברי יריבים וכדו׳ - שם אני מנסה להשפיע שההתנהלות תהיה בדרך אתית, מוסרית והלכתית.
על כן, איני מתכוון כלל להיכנס לדיון הפוליטי של ארגון הציבור הציוני דתי - במפלגה אחת או כמה- וזו אינו האות שלי בתורה.

וכמה מילים ברמה העקרונית ביחס לאחדות:
גם על אחדות, כמו על כל דבר אחר בעולמה של תורה, נאמר ״צדיקים ילכו בה ופושעים ייכשלו בה״. אותה תורה המלמדת על חשיבות האחדות כוללת בתוכה גם פרשה אנטי אחדותית חזקה מאוד - פרשת מגדל בבל. אחדות יכולה חס ושלום לבין גם רמיסת היחיד, פאשיזם, דיכוי, סחיטה, ועוד רעות רבות של אחדות. לפיכך, במישור העקרוני, צריך לשאול גם על איזו אחדות מדובר, ובעיקר להקשיב לשיח שלה. אם מדובר בשיח של הסכמה, פשרות, רכות, התלכדות, ברית וכדו׳ - אזי יש משמעות עמוקה לאחדות, ובדרכי אני פועל להשגתה שלא דרך המערכת הפוליטית; אם מדובר כאמצעי למניפולציות ולצבירת כוח - אין בה טעם של ממש. אם מדובר בכלי פוליטי לחיזוק המינוף הפוליטי - צריך לשאול פוליטיקאים אם היא טובה או לא, וזה לא התחום שאני חושב שמתאים שאעסוק בו. יש אומרים שהיא תביא יותר קולות; יש אומרים שדווקא טוב שמימין ל"בית היהודי" תהיה מפלגה נוספת. האם לא ברור שהיבט זה כלל אינו שאלה שרב אינו צריך לעסוק בו ?

האם הצלחתי להבהיר את עמדתי ?

כל טוב