שאלה
האם יש באמת איסור על אוננות.
כולם לומדים זאת ממעשה ער ואונן, אבל מעשה ער ואונן הם מעשים מאוד מיוחדים, שהרי מדובר שם על כך שהם סירבו להפרות את תמר, בזרע שממנו היה אמור לצאת המשיח, ועל כך היה הקצף האלקי.
חוץ מזה אם לומדים באופן כזה איסורים או היתרים היה אפשר ללמוד מיהודה שאפשר ללכת אל זונה, שהרי הוא הלך אל תמר כזונה ולא נענש על כך, ולהפך הוא הוליד את פרץ וזרח שמהם יצא המשיח.
והשאלה הגדולה איך אפשר להוסיף איסורים או מצוות על מה שנכתב במפורש בתורה. שהרי יש רמ"ח עשה ושס"ה לא תעשה. ואם התורה היתה רוצה לאסור היא היתה כותבת בפירוש "לא תאוננו ולא תוציאו שכבת זרע לשוא" והיא לא עשתה כן, אז מה פתאום שאנחנו נבוא להוסיף או לשנות את מנין הלאוים?
בברכה,
אפרת
תשובה
חז"ל החמירו מאד באיסור השחתת זרע. ללכת אל זונה פנויה לפני מתן תורה, לא היה אסור (רמב"ם פ"א הלכות אישות ה"ד), ואעפ"כ אמרו חז"ל שמלאך הכריחו ללכת אליה.
התורה כללה איסור אוננות במצות פריה ורביה ובאיסור שפיכות דמים ויש אומרים גם גילוי עריות, כי אדם ערוה על עצמו. (סנהדרין נ"ה).