האם אני רגישה מדי? ואם כן - מה עושים?

שלום.

אני מבינה משאלתך שאת מרגישה איזה שהוא קונפליקט בתוך עצמך – מצד אחד את חווה את סף הרגישות הגבוה שלך, את הלב שלך שמרגיש את המציאות בצורה עוצמתית וחזקה מאד. ומצד שני נשמע ממך שאת מרגישה שזה קצת מוגזם לפעמים ואולי דורש איזון.

ראשית, אני חייבת לומר שזה מאד מיוחד ולא ברור מאליו בעיניי העובדה שבחרת לשאול, הרבה מאד אנשים בעולם פשוט מתנהלים מהיום למחר ולא יודעים לשים לב אל הלב שלהם. להבין מה קורה לו, להרגיש אותו, ולעשות בו סדר. השאלה שלך מעידה בעיניי על הרבה מודעות והקשבה עצמית. וזה מוערך בעיניי מאד.

כמה דברים לגבי הלב שלנו:

לב הוא אחד האיברים היותר מיוחדים באדם. הוא מבטא את עולם הרגש, את התשוקה, את האינטואטיביות. מבלעדיו – אין לנו חיים. לא סתם בחר שלמה המלך לבקש מרבש"ע דבר אחד – "לב שומע", זו יכולת של ממש להרגיש את המציאות דרך הלב, לשמוע מעבר למילים, לפתח רגישות למה שקורה סביבנו. זה מיוחד וגדול ומדהים.

ישנם הרבה אנשים שיש להם סף רגישות גבוה (אגב, בדר"כ הרבה נשים) וזו בהחלט מתנה.

אם ככה, לכאורה למה את שואלת את שאלתך?

כי מעבר לתחושת הלב יש עוד דבר חשוב בעולם הזה – והוא יציבות פנימית. כוונת המושג זה האם אני מרגישה שאני יציבה אל מול מה שקורה סביבי, או שלפעמים אני שומעת דברים קשים שקרו ומוצאת את עצמי מתפרקת מהם? איך אני מגיבה לדברים שקורים במציאות? האם אני מרגישה שמדובר בצורה מאוזנת או שלפעמים אפילו בעיניי זה מרגיש קצת מוגזם?

לא סתם רבש"ע ברא לנו לב ומוח, כנראה שנדרש איזון מתמיד בין השניים ודיוק בינהם, ואי אפשר לו לאדם שיתנהל רק עפ"י מוח, אך גם אדם שהרגשות והלב שלו יהיו עוצמתיים ולא מאוזנים – גם לכך אי אפשר. סוד החיים זה היכולת לזהות את החוזקה שלי (במקרה הזה הלב הגדול שלך!) וללמוד לדייק את החוזקה הזו, ולזקק אותה.

עד כאן עשיתי מעט סדר במחשבה, אבל מה בתכלס?

אז ככה –

קודם כל אני מזכירה לך שאת צעירה מאד. שלב הנערות זו תקופה מיוחדת מאד שבה רובנו חווים חוסר יציבות מסויים וקצת בלאגן פנימה. חברויות מתפרקות ונבנות מחדש, הלב שלנו עובר שינוי, אנחנו מגלים את עצמנו מחדש, לומדים את עצמנו, את הגוף שלנו. זהו תהליך נפשי וגם פיזי בו ההורמונים שלנו משתנים בפנים. חשוב שתזכרי את זה כשאת נגשת לעצמך.

דבר שני, הייתי ממליצה לך לשים לב מהם העניינים העיקריים שגורמים לך לחוסר איזון או לרגישות גבוהה? האם יש משהו משותף בינהם? ואם כן, אולי נכון שתנסי לעשות סדר באותו העניין..? (למשל, אם את מגלה שהרבה מהדברים שייכים לארץ, לאדמה, למורכבות עם המדינה היקרה שלנו – אולי שווה לך לברר את העניין לעומק עם אנשים שמבינים, למה זה קורה? מה המקום שלי הקטנה בתוך זה וכו', בעיניי בכוח בירור כזה לעשות גם סדר בלב)

דבר שלישי ואחרון, יש היום הרבה דרכים להעניק לעצמנו ביטוי ומקום לרגשות שבתוכנו. דרך אחת שאני מכירה היא ע"י תרפיות שונות (באומנות, מוזיקה, דרמה וכדו') שעוזרות לתת את המקום הראוי לרגשות שלנו, לכבד אותם ולראות אותם, אך יחד עם זה עוזרות לנו להרגיש איתם בנוח כך שלא 'ישתלטו' על כל המרחב שבתוכנו. אם זה מעניין אותך ממליצה לך לדבר ע"כ עם מישהו מהסביבה שלך שמבין בזה – אמא, שכנה, מחנכת וכדו'.

והכי חשוב – תזכרי שלב גדול זו חתיכת מתנה ! איזה כיף לך!

בהצלחה רבה.

טליה

(12)