שאלה
כבוד הרב שלום,
רציתי לברר מס' שאלות הלכתיות שנורא חשובות לי ע"מ שאוכל לתת מענה נכון לחניכים שלי.
יש לי חניך שב"ה יודע ומבין את הבעייתיות במונח "חבר-חברה"..הוא מרגיש רגשי אהבה כלפי מישהי, והיא כלפיו, שניהם יודעים זאת, ובכל זאת קיבלו החלטה לא להעביר אתזה למובן המעשי..דהיינו להיפגש זה עם זה, ללוות זה אתזה, לשבת זה לצד זה, כמובן לא לגעת זה בזה וכד'..ואת שניהם הנחתי, לשמור את הכל בפנים, וכשיגיע היום בו באמת הם יעמדו בגיל המתאים (כיום הם בני 15), אז הם יחשבו על לצאת ביחד למטרות נישואים וכו'..אבל כעת, לא לבטא את אהבתם בשום דרך, לא להיות חבר-חברה וכד'..שניהם קיבלו זאת בהבנה ב"ה, ועם זאת החניך הראה לי שאותה בת שולחת לו הודעות "חיבה" כאלו לפלא'..בוקרטוב** ליל"ט***וכד'..אמרתי לו שזה גם בעייתי..רק הייתי מבקש מהרב לומר לי תשובה ברורה אם באמת הדבר בעייתי כפי שחשבתי, ואם כן מה הבעייתיות הגדולה שבזה..שוב הם לא מבטאים אתזה מבחינה מעשית, העניין האם זה בעייתי שיבטאו אתזה בהודעות הללו...
שאלה שניה לכבוד הרב היא, חניך אחר שכן נמצא במצב של חבר-חברה לצערי, ודיברתי איתו על העניין ועל הבעייתיות והוא מבין את הבעייתיות ובכל זאת קשה לו לעשות את הצעד הנכון ולהיפרד מאותה אחת, האם עליי ללחוץ עליו לעשות אתזה? או שאולי להמשיך במה שעשיתי עד עכשיו, יד ימין מקרבת ושמאל דוחה..דהיינו להנחות אותו בצורה עקיפה..לדוג' בשבת בצהריים אנחנו לומדים חוברת בדיוק על הנושא הזה, שהיא מפרטת את הבעייתיות בעניין, עכשיו אני מחכה ליום בו נסיים את החוברת הזו שב"ה אותו אחד לומד אותה איתי ועם שאר החניכים באופן קבוע, ואחרי שנסיים את החוברת, אשאל אותו ישירות מה הולך עם אותה אחת, ומתי ת'כלס הם נפרדים וכו'..דהיינו אז יהיה לי ת'אפשרות להיות יותר ישיר ובוטה..אני מקווה שהרב הבין אותי, דהיינו אני רוצה קודם שהוא ינזה לעשות את הצעד, מעצמו, מהכוחות הנפש שבאמת מצויים בו, ומהשיחות שלי איתו, ולא בגלל שאני לחוץ עליו לעשות כן...האם צודק אני בדרך? או שמא יש פה דין של "לפני עיוור...", שכל יום שעובר אני מכשיל אותו ולא גורם לו בלחץ ממני להיפרד מאותה אחת...האם לעשות אתזה זה באהבה או בדרישה?!
תודה ומצטער על האורך =]
אלון.
תשובה
למדריך השואל שלום רב.
צדקת, זה אכן בעייתי. אמנם אמירת שלום סתמיתאין בה בעיה אבל הדברים לא נעצרים בזה. אתה מדבר על רגשי אהבה מתפתחים, שמנסים לעצור אותם ולדחותם לגיל מבוגר יותר. אבל זה קשה מאד ואולי אף בלתי אפשרי, כשבמקביל ממשיכים בהודעות חיבה אישיות. הריכךבדיוק מתפתחים רגשות, מתשומת לב, ממילות חיבה, מהתעניינות אישית. וכך זה לא ידעך. להיפך הרגשות יתגברו ויתעצמו,ואז יהיה יותר קשה להפסיק. צריך לעצור לגמרי ולנסות שוב אם וכאשר זה יהיה רלוונטי.
השאלה השניה ששאלת, קשורה גם לשאלה הראשונה, והיא איך מחנכים ואיך משפיעים. עד כאן כתבתי על הבעייתיות. אבל השאלה היא איך מעבירים את זה הלאה. זה תלוי בכישורים שלך, בנכונות שלו לקבל, ובעיקר בטיב הקשר ביניכם. לפעצים צריך בעקיפין ולפעמים צריך אמירה ישירה ולפעמים שילוב. לפעמים צריך לשתוק, אבל שיידע ברור מהי עמדתך. רק אתה, שמכיר ויודע את טיב הקשר ביניכם, יכול לדעת איך לגשת לנושא ואיך להסביר אותו. וכבר הורונו חז"ל "כשם שמצווה לאמר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שלא נשמע" כלומר אתה צריך לשקול מה יועיל יותר, ןלפעמים השתיקה היא הנכונה. לכן אין כאן לפני עיוור, אלא שיקול קר מה הדרך הנכונה לקיים הוכח תוכיח. ונראה לי מדבריך שאתה בדרך הנכונה, כלומר שילוב של לימוד ענייני כביכול מנותק מהמקרה האישי, ואח"כ שיחה אישית וכו'. ובכל מקרה, הכל מתוך אהבה.
אקווה שעזרתי.
בברכה
אפי קיציס