לא מצליחה להבין את הרציונל של שמירת נגיעה

שלום לך.

אני חייב להגיד שזה ממש מרשים שלפני ששלחת הלכת ובדקת והסתכלת בתשובות.

זה מראה שיש מישהי שבאמת חותרת לאמת ולא רק שואלת כי יש משהו שמציק.

יש פה מישהי ששואלת את זה ממקום עמוק.

ממש זכות לזכות לענות על שאלתך, ובעז"ה בצורה הנכונה לך.

יש המון מקום להרחיב בתשובה, אבל לפעמים התשובה היא הכי פשוטה בעולם – כשאת רוצה להבין למה את הולכת בדרך הזו זה כי בחרת בכך.

יש דרשה שמובאת לרוב בשם הרב מנחם מנדל מקוצק שאומר על הפסוק "ואנשי קדש תהיון לי" – מלאכים יש מספיק בשמים. הקב"ה רוצה אנשים שיש להם בחירה ושהם מתמודדים.

וזה בדיוק מה שמקופל בשאלה שלך ובתשובה הפשוטה.

אבל, לשנינו ברור שאי אפשר לעצור את התשובה כאן כי כל מה שאת מנסה לברר זה למה לבחור בזה.

קראת שאלות ותשובות פה והדברים לא התיישבו על ליבך כי הם נגעו בצד ההלכתי, ואילו את מחפשת רציונל.

ומי אמר שיש רציונל?

הרי כשחז"ל ביקשו לגנוז את מה שעומד בשורש המיניות לא מצאו גם לא ביצה אחת.

היצר הזה הוא מה שמניע אותנו, ולכן המחשבה אולי לכלוא אותו לא רציונלי.

ואמת, כשמתסכלים על זה כך – זה לא רציונלי.

אבל הענין הוא שזה רק כשמסתכלים על זה כך, אבל אם בוחרים להבין שבעצם מדובר בתעבורה, אותם תמרורים וכד', אז מבינים שיש פה הכוונה ולא כליאה.

את מה בדיוק מנסים להכווין?

את אותו יצר חיים שמבעבע בתוכנו.

הרי לא רק אני אלא גם את מבינה שבתוך העולם שאנחנו חיים בו, יש אין-סוף הפקרות מינית.

בגלל שפוחדים להתמודד ולהכווין (שכן, זה אומר מה לא, ולא רק מה כן) כבר לא עושים כלום ויש חסור שליטה.

אז איפה עובר הגבול? הרי הוא צריך לעבור איפשהו.

הגבול הראשון עובר בהגדרה עצמה – נגיעת חיבה.

ההשלכה של זה היא כפולה.

כאשר מדובר במשהו מקצועי, למשל כל מערך החיסונים של הקורונה, אבל לא רק, הרי שאין שם חיבה (ואם יש, אז הייתי שואל אם זה פוגע במקצועיות).

כאשר מדובר בקשר שיש בני שני אנשים, ברמה כלשהי, יש פה חיבה. הפחד הוא, דווקא בגלל עוצמת הרגשות, שההידרדרות תהיה קלה ומהירה.

כן, בשימוש במילה הידרדרות יש משהו שיפוטי, אבל זה חוזר בדיוק למקום של חוסר השליטה.

אולי דווקא בגלל שהחבר הוא טוב צריך להעמיד גבול שהוא די ברור ומדיד בצורה אובייקטיבית, לא נתון לרגש ופרשנות.

גבול של נגיעה.

הגם שאת כותבת שזה יותר דומה לקשר של אחים, בסוף, זה כמו של אחים, אבל לא של אחים (וגם שם יש שמירה מסוימת, אבל לא ניכנס לזה עכשיו).

אני יודע שהתשובה הזו היא אולי מרגישה כמו תשובה שלא קשורה בכלל לתורה, לדרך החיים התורנית, אל אני חושב שזה צד אחד שהוא חשוב בכל מה שקשור לנגיעה ובזה חז"ל ירדו לסוף דעתו של האדם.

הם לא רק ירדו לסוף דעתו, אלא גם לימדו שיעור ענק. הרי יש גם זמנים בהם בני זוג אסורים זה על זו וזו על זה. הם לא יכולים לגעת ויש להם אפילו דינים של שמירה שהם יותר נוקשים, וזה מתקשר לצד הראשון שהצגנו אך גם התווית דרך לגבי אינטימיות בין בני זוג.

חז"ל מלמדים אותנו להיות אנשים חושבים ולהעניק משמעות לכל דבר. זה לא משהו שייחודי רק לזוגיות ולנגיעה, אבל כשאנחנו מדברים על נגיעה חז"ל מלמדים אותנו שנגיעה היא לא דבר סתמי. היא שפת אהבה. היא הענקה. אבל לא הענקה סתמית אלא בעלת משמעות עמוקה שמפעילה משהו פנימה (הרי מי כמונו יודעים מה גדול כוחו של חיבוק לעומת המילים 'אני מבינה אותך').

אבל כל זה רק עונה על השאלות האחרונות שלך, לא על השאלה הראשונה – למה צריך להיזהר מקשר בגיל צעיר?

האמת, הגדרת את זה טוב – להיזהר.

אני לא אהיה פה ואגיד אם זה טוב או לא, כי ב"ה אני מכיר כמה שהתחילו לצאת בגיל צעיר (14) והתחתנו וב"ה נשואים כבר כמעט שני עשורים ובאהבה.

אני כן אגיד שכולנו יודעים שזה נדיר כי זה בעצם בוסרי, כאשר כל אחד מכם לא בטוחים עדין בדרך העתידית והמקום העצמי. הגם שקוראים לזה זוג, זה בעצם מורכב משני מרכיבים שמאפשרים את הרכיב השלישי, זה מורכב מכל אחד מכם כיישות עצמית איתנה ומתוך כך מצליחים לייצר זוגיות.

זה לא תמיד קל בגיל צעיר, ומזה צריך להיזהר.

הנקודה הזו קשורה גם בשליטה, לעומת חוסר השליטה, וגם בהענקת המשמעות לכל דבר שאנחנו עושים.

בשביל לעשות את זה צריך עמוד שידרה.

האם הכל עומד ונופל על נגיעה?

לא.

אמרנו שזה גבול שהוא מאוד מדיד ולא נתון לפרשנות (שגם בעולם מבינים אותו בכל מיני חוקים ותקנות של איסור נגיעה בין בני מין שונים במקום העבודה וכד').

יש גם עוד דברים שקשורים, אבל נגענו בדברים הללו דרך הנקודה של הנגיעה.

כמובן יש עוד המון להרחיב, עוד המון מה להגיד אבל אלו כיווני מחשבה ראשוניים.

מה את חושבת?

מוזמנת לשאול ולהגיב על תשובה זו להעלות שאלות נוספות.

ממש תודה על הבירור שאת מובילה!

בהערכה,

נתנאל

(14)