האם יש מקום לדברים "קטנים" כמו ציונים ובילוי עם חברים בדור הגאולה?

שלום וברכה!

כתבת שאתה מרגיש שאנחנו בדור של גאולה. לפני שנתעסק במה לעשות עם זה, אני חייב להגיד שזו זכות. כן, ממש זכות להיות מאלה שרואים את גודל התקופה שבה אנחנו נמצאים. הרבה יודעים להגיד 'אתחלתא דגאולה', יש כאלה שבכלל לא מאמינים בזה, ומי שמאמין לא תמיד ירגיש שממש מדובר בגאולה כפי שאתה מתאר על עצמך. אשרייך!

אז כמו שאמרנו, עצם הידיעה והתחושה שמדובר שתקופה גדולה של גאולה היא כבר עניין מיוחד. ואתה שואל, איך אפשר להרחיב את הידיעה גם לחיים עצמם. אתה אפילו אומר שאתה מרגיש לא בנח לעשות דברים רגילים ופשוטים בתקופה שכזו.

אחלק את התשובה לשני חלקים.

דבר ראשון, חשוב שנבין. זה שאנחנו חיים בתקופה מיוחדת ועוצמתית לא אומר שאנחנו מפסיקים להיות בני אדם. הקב"ה לא מצפה מכל יהודי ויהודי שיפסיק לחיות את חייו הפרטיים ויילך להביא את המשיח בידיים. לדעתי, אנחנו אמורים לחיות כל אחד את חייו בשאיפה תמידית לעשות את רצון ה'. כך מביאים את המשיח. מקיימים את המצוות, לומדים תורה כמה שיכולים ועושים טוב. וחלק מאותם חיים שאנחנו לא אמורים להפסיק כוללים בהחלט גם את הלימוד בבית הספר ואת חיי החברה שלנו. זה דבר אחד.

מעבר לכך יש דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי ממש "להביא את הגאולה" וכביכול להיות שותפים של הקב"ה. חוץ ממה שכתבתי קודם, שזה לימוד התורה וקיום המצוות. אנחנו יכולים גם לנסות לקדם את עמ"י להתקרב לקב"ה, להפיץ את התפיסה הזו שאנחנו דור של גאולה, לקרב בין יהודים וליצור אחדות בעם, ועוד הרבה דברים נפלאים.

כל זה טוב ויפה. השאלה היא איפה אתה עומד. האם אתה כנער בגילך צריך לעשות הכול כאן ועכשיו? אני חושב שהתשובה היא לא. אתה צריך לעשות מה שאתה מסוגל לעשות, להשתמש בכוחות שהקב"ה נתן לך כדי לעשות טוב, ולא מעבר למה שהוא נתן לך. אני לא מכיר אותך ולא יודע מה הן יכולותייך וייעודך. אולי נועדת ללמוד כל יום שעות רבות תורה ולהפוך לגדול הדור הבא. אולי. אך את התשובה לשאלה הזו רק אתה יודע.

מה שאני כן יכול להגיד לך הוא קו מנחה חשוב מאוד. כמו שאמרנו, חייה את חייך, ואל תרגיש רע עם זה. אל תחוש מחוייב כל הזמן לרמה מסוימת שאתה לא מסוגל לעמוד בה. זה שובר. ומצד שני תשתדל לטפח את ההסתכלות החשובה שרואה את הגודל שבדור שלנו ותשתדל להתקדם כמה שאתה יכול כדי להוסיף טוב ולהיות שותף לתהליכי הגאולה. ממילא תמצא את עצמך עסוק בהרבה דברים טובים, למרות שבאותו הזמן אתה ילד רגיל שחושב גם על ציונים ויוצא עם חברים מידי פעם ויש לו עליות ומורדות. כל זה בסדר גמור. השאלה היחידה היא- מה הלב? מה חשוב ועיקרי בעיניך, ומה הוא בסה"כ חלק מהחיים.

כל טוב והרבה הצלחה בע"ה!

אסף