אביתר | הפרטים שמאחורי הישוב ולמה טענת השמאל שגויה

המתווה עליו חתמו מתיישבי אביתר וממשלת ישראל נתן את האות לפתיחת בדיקת מעמד הקרקעות עליהן יושב הישוב. בתנועת נחלה בטוחים כי ללא ספק, רובן המכריע של הקרקעות יכולות להיות מוכרזות כאדמות מדינה כבר עכשיו | כל מה שרציתם לדעת על אביתר

אלעד הומינר אלעד הומינר, חדשות כיפה 02/07/21 13:52 כב בתמוז התשפא

אביתר | הפרטים שמאחורי הישוב ולמה טענת השמאל שגויה
אביתר, השבוע, צילום: Sraya Diamant/Flash90

המתווה הסופי עליו סיכמו מתיישבי אביתר וממשלת ישראל, נחתם ברביעי בשעות הלילה המאוחרות. מסעיפי המתווה עולה כי המתיישבים לא השיגו את מבוקשם ויאלצו לעזוב את הישוב שהקימו במשך חודשיים, ומנגד, הצליחו להימנע מפינוי צבאי והביאו לכך שנוכחות צבאית תהיה במקום באופן רציף. המתווה נחתם וכעת תצטרך המדינה, בעזרת חתימה של אלוף הפיקוד, להכריע מה יעלה בגורל הקרקע עליה הוקם הישוב.

אביתר

אביתרצילום: Sraya Diamant/Flash90

הסיפור מאחורי הישוב אביתר עצוב מאוד. לפני כמעט תשעה שבועות הזדעזע עם ישראל מפיגוע הירי בצומת תפוח, בו נפצעו שלושת תלמידי הישיבה הגבוהה באיתמר. בפיגוע שביצע מחבל ערבי וממנו מת מפצעיו מספר ימים מאוחר יותר, יהודה ז"ל. לזכרו הקימו בשנית את ישוב אביתר, מרחק של קילומטר וחצי מזרחית מהצומת שידע פיגועים רבים. הישוב הוקם לראשונה לפני שמונה שנים, לזכרו של אביתר בורובסקי ז"ל שנרצח באותו תאריך, כ' באייר. בעבר שכן במקום מוצב צבאי, 'תפוחית', מדובר בנקודה אסטרטגית החוצצת בין מספר כפרים ערביים והיא צופה על כביש 5, המחבר בין גוש דן, צומת תפוח ובקעת הירדן.

תנועת נחלה הקימה בשנה וחצי האחרונות שבעה גרעינים חדשים, כל גרעין בין 15-20 משפחות, אחד מהם באביתר. בשנה האחרונה היתה במקום פעילות קבועה בכל שישי, כולל יומיים לפני הפיגוע עם אירוע גדול של קהילת בת ים, פעילות בה לקחו חלק 250 בני אדם. בנחלה אומרים כי מדובר היה ב"שמירת אמונים למקום ויצירת אהדה ציבורית". התכנית היתה להעלות את כל הגרעינים יחד בעוד כמה חודשים, לנסות להגיע ל-15 גרעינים.

איך בניגוד לעבר הצליחו להקים ישוב מבוסס?

ראשי התנועה שמניעים את הפעילות חושבים על שני עניינים: דרישה להתיישבות ממלכתית, רוצים שהממשלה תעשה ותבנה. דבר שני, רוצים להגיע למצב שהדיון על הנקודות ההתיישבותיות לא יהיה ברמת המח"ט או האלוף, אלא להגיע לדרג המדיני.

לאחר הפיגוע, חשבו בנחלה שצריך לעלות על הקרקע ולצורך כך חברו יחד הגרעין הישן והגרעין החדש. תנועת נחלה וגם יוסי דגן ששלח את העוזר שלו, שהוא יו"ר תנועת אמונים, פעלו יחד. בניגוד לעליות אחרות, מה שעזר לעליה הזו להצליח ולהקים ישוב מבוסס - היתה המציאות של אותו זמן, הממשלה התעסקה במבצע "שומר החומות" והתפרעויות הערבים ברחבי הארץ. בנוסף, ההוצאות הכספיות הגדולות כוסו על ידי תרומות. בנחלה מספרים כי בכל מקרה היו עולים להר, אם לא לפני חודשיים אז בעוד כמה חודשים.

לראשי נחלה לא היה משנה היכן יקום הישוב, אך למיקום של אביתר יש היסטוריה ולכן התיישבו דווקא במקום זה. דבר שני, היתה התלבטות של חברי הגרעין החדש שבדקו ארבעה-חמישה מקומות להקמת הישוב ולבסוף הם אלה שהחליטו על המיקום הנוכחי.

האם בניית ישוב יכולה להיות תשובה לטרור?

על השאלה למה לבנות ישוב בתגובה לרצח יהודי, אומר לנו יו"ר תנועת נחלה, צבי אלימלך שרבף: "אני חושב שיש שתי תשובות לרצח. קודם כל, ברמה הממשלתית, לקרוע את הטרור. שנית, ברמה ההתיישבותית, בכל תולדות הציונות, במקומות בהם היה רצח זה חיזק את ההתיישבות. הרי למה ערבים עושים טרור? כדי שלא נהיה פה, ולכן התשובה של התיישבות היא כן תשובה, ברור שלא הכל וברור שהתשובה המרכזית צריכה להיות של הממשלה, לעצור את הטרור".

אביתר יושב על קרקע פלשתינית?

לא. הקרקעות ביהודה ושומרון מחולקות לשני סוגים מרכזיים, אחד מהם קרקע רשומה ב"טאבו". 

​​​​טאבו: באימפריה העות'מאנית מקובל היה לחלק קרקעות תמורת שירות צבאי, הפרשים קיבלו אחוזות תמורת התחייבות צבאית. בזמן מלחמה היו בעלי אחוזות צריכים לספק לסולטאן חיילים מבין עובדי אחוזותיהם. הפרשים נתנו לאיכרים תעודות לעדות על החכרת הקרקעות לאיכרים, תעודות בשפה הטורקית נקראו "טאפו". חוסר היכולת להגות "P" בערבית הפכה את המילה ל-"טאבו", מונח בו אנו משתמשים עד עצם היום הזה.

חזרה ליהודה ושומרון. בשנות ה-60 של המאה הקודמת החליט המלך הירדני להסדיר את הקרקעות באזור יו"ש מסיבות כלכליות בעיקר. ההסדרה התחילה באזור רמאללה ולכן כמעט כל הרשום בטאבו מצוי שם. הישובים עפרה ובית למשל, מחולקים לחלקות ממוספרות על פי אותה חלוקה שערך המלך הירדני. שאר הקרקע ביהודה ושומרון לא מוסדרת. ובכל זאת, ספר רישום הקרקעות היה כמעט ריק בשנים שלפני מלחמת ששת הימים.

יסודות שלא מומשו

יסודות שלא מומשוצילום: אלעד הומינר, כיפה

בעלות על קרקע ב-3 צעדים

בקרקע לא מוסדרת נדרשים שלושה צעדים כדי להשיג בעלות: הראשון, עיבוד של הקרקע. השני, רישום בספרי המסים על שם הבן אדם שרוצה בה. שלישי, להמשיך ולשלם מסים במשך כל השנים.
נציין כי הערבים לא עשו את הצעדים הללו, ובמקום כמו אביתר גם לא עיבדו את הקרקע.

החוק העות'מאני אומר שאם קרקע לא עובדה במשך שלוש שנים רצופות היא הופכת לאדמת מדינה, "מחלול".

מחלול: מושג משפטי בדיני הקרקעות שהיה מקובל באימפריה העות'מאנית. משמעותו היא התנהגות משפטית לא-הולמת, או שימוש לרעה, בקרקע מסוג מירי, קרקע שהיא רכוש הממשלה. אי-עיבוד של הקרקע או הזנחתה מוגדרים כהתנהגות בלתי הולמת. שלוש שנים בהן הקרקע היתה ללא עיבוד הפכו אותה למחלול ואז יכלה הממשלה העות'מאנית להחרימה.

שותלים ומשחקים. יום אחרון באביתר

שותלים ומשחקים. יום אחרון באביתרצילום: אלעד הומינר, כיפה

לעצם העניין, הקרקע עליה יושב הישוב אביתר לא עובדה שלוש שנים ולכן למעשה אמורה להפוך אוטומטית לאדמת מדינה. אלא שהמנהל האזרחי עושה צעד נוסף, ובודק אם יש עיבודים משנת 64, אולי ישנו ערבי שלא עיבד את הקרקע ב-67 כי הוא חשש מצה"ל שנכנס לאזור במהלך מלחמת ששת ימים. בתנועת נחלה אומרים כי הם בדקו את רישום הקרקע במנהל, שלא נותן לראות את הרישום, "אנחנו מספיק בתחום כדי לדעת שהקרקע לא רשומה בטאבו", הם טוענים.

לשם השוואה, ישוב מגרון פונה ונהרס כי ערבים טענו שמדובר בקרקע פרטית רשומה בטאבו. הערבים ראו כי טוב ותבעו את המדינה 17 שנים אחורה על שימוש בקרקע. תשובת בית המשפט המחוזי היתה שהערבים צריכים להביא הוכחות של מי הקרקע והם לא מצאו מישהו שיוכיח שהקרע שלו.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן