לקראת הדיון בבית המשפט העליון ביום ראשון, היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הגיש לבג"ץ את תגובתו לעתירות המבקשות למנוע את הטלת תפקיד הרכבת הממשלה על ראש הממשלה, וכן להורות על בטלות ההסכם הקואליציוני או על בטלות סעיפים ממנו. עמדת היועמ"ש היא כי על אף הקשיים המשמעותיים הקיימים שמתעוררים בעניין, אין בהם כדי להקים עילה להתערבות שיפוטית, שמשמעותה היא שרוב חברי הכנסת יהיו מנועים מליזום הקמת ממשלה חדשה בישראל שח"כ נתניהו יעמוד בראשה.
ביחס לטענות השונות שהועלו בנוגע להסכם הקואליציוני, היועמ"ש סבור כי על-פני הדברים, הסדרים מסוימים שנקבעו בהסכם הקואליציוני מעוררים קשיים משמעותיים. עם זאת, לדעת היועמ"ש לא קמה בעת הנוכחית עילה לפסילת ההסכם הקואליציוני גופו, בשלב בו אנו מצויים כעת; ובהינתן – וכאן העיקר – שאין בכוח הוראותיו לגבור על הוראות הדין החרות ועל הוראות המשפט הציבורי המהותי עת יבוא ההסכם לכלל מימוש. על כן, היועמ"ש סבור כי יש לדחות גם את הסעדים המבקשים להביא לביטול ההסכם, או לביטול חלק מסעיפיו. היועמ"ש מציין, כי בחינת חוקיות הסדריו השונים של ההסכם הקואליציוני, נכון שתיעשה בשלב הוצאתו של ההסכם מן הכוח אל הפועל.
עוד נאמר בתשובת היועמ"ש כי ההסכם הקואליציוני טומן בחובו הסכמה לקידום שינויים חוקתיים משמעותיים, ובכלל זה יצירת מודל משטרי חדש שאינו טבעי לשיטת המשטר בישראל. בתוך כך, ההסכם אף כולל, בין היתר, סעיפים שמבקשים לשנות מיחסי הכוחות שבין הממשלה לבין הכנסת, ובין סיעות האופוזיציה לבין סיעות הקואליציה, בתוך הכנסת פנימה. ההסכם הקואליציוני אף קובע כי בתקופת החירום שהוגדרה בו יוקפאו מינויים ואיוש תפקידים בשירות הציבורי, לרבות מינויים לתפקידים בכירים ביותר, הכוללים גם מינויים במערכת אכיפת החוק. על כך ביקש ההסכם להוסיף הוראות, הנוגעות לזהות חברי הכנסת שיכהנו בוועדה לבחירת שופטים.
ההסדרים הפרטניים יחייבו בתורם בחינה קפדנית, בין במעלה הליך החקיקה, בין ברמה מינהלית, כדי לוודא שהקשיים המשמעותיים הניכרים כבר על פני השטח, ואשר הוצגו לעיל, ואלה שעוד יתגלו במעלה הדרך, יקבלו מענה כנדרש. מכל מקום, ההכרעה הסופית בדבר חוקיותם וחוקתיותם של ההסדרים הפרטניים, צריכה להיבחן רק לאחר שהליכי החקיקה יושלמו, ועל רקע הפעלתם המעשית של הוראות ההסכם. מכל מקום, היועמ"ש מצא להציב "תמרורי אזהרה" ברורים ביחס לחלק מהוראות ההסכם וליישומו בהמשך הדרך, אף אם לעמדתו אין מקום לפסילת ההסכם כולו או פסילת חלק מהוראותיו.
בעמדה מציין היועמ"ש, כי לא ניתן לשלול באופן קטגורי את האפשרות כי בנסיבות קונקרטיות חריגות, תקום עילת נבצרות תפקודית הנובעת מכך שראש הממשלה הינו נאשם בפלילים. ואולם, במצב הדברים הנתון, עמדת היועמ"ש היא כי מכלול הנסיבות הרלוונטיות הקיימות, אינו מבסס עילה לקביעה שיפוטית לפיה נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו.
גם נשיא המדינה,ראובן ריבלין, השיב לבית המשפט וטען כי הנושא לקבוע לא בסמכויותיו: "על פי סעיף 10 לחוק יסוד: הממשלה, הליך הרכבת הממשלה עבר לכנסת ומוקד ההכרעה בשאלת מועמדותו של חבר כנסת לתפקיד הרכבת הממשלה מונח לפתחם של חברי הכנסת שהם נבחרי הציבור, ולא לפתחו של נשיא המדינה".
עוד מציינת עו״ד קורינלדי-סירקיס בשם בית הנשיא כי: "ניסיונם של העותרים "להיתלות" בסמכותו של נשיא המדינה לפי סעיף 10(ב) לחוק יסוד: הממשלה, כפתח לביקורת שיפוטית בסוגיה זו ולהעמיד את נשיא המדינה במרכזה – דינו להידחות וזאת מפני שניסיון זה אינו עולה בקנה אחד עם ההסדר החוקתי הקבוע בחוק יסוד: הממשלה ואף אינו מתיישב עם עקרון חסינותו של נשיא המדינה והיקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית על החלטותיו.
בג"ץ דרש לקבל גם את תשובת הכנסת לנושא. בעמדת הכנסת שהוגשה לבג"ץ טענה הכנסת כי היא אינה סבורה שיש מקום להתערבות שיפוטית בהחלטה של חברי הכנסת לתת אמון בממשלה, גם אם הוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה העומד בראשה, הכנסת אינה רשות מינהלית, ועל כן אין לבחון את סבירות החלטותיה.
עוד נטען כי מדובר בהחלטה פוליטית במהותה, אשר מתקבלת על בסיס מנעד רחב ביותר של שיקולים, ועל כן אין מקום שבית המשפט ייכנס לשדה פוליטי זה ויערוך בעניינה ביקורת שיפוטית. באשר להסכם הקואליציוני הובהר בתגובה כי הוא קובע שינויים משטריים משמעותיים אשר המקום לבחון אותם הוא בכנסת בשלבי חקיקתם ואין מקום להתערבות שיפוטים בטרם הסתיים הליך החקיקה. באשר לסעיפי ההסכם אשר משנים את האיזונים בין הכנסת לבין הממשלה (כגון: הקפאת חקיקה לתקופה של חצי שנה והרכב ועדות הכנסת) נדרש ליבון נוסף, אך גם בעניין זה אין מקום להתערבות שיפוטית, אלא יש לבחון את הדברים בשלב היישום שלהם, ולאחר שיתקבלו ההחלטות המהותית בכנסת בסוגיה זו.