מחיר ההשתלבות התרבותית

בולמוס התרבות
אחד הנושאים היותר מדוברים והיותר חמים במחוזותינו הוא 'היחס לתרבות הכללית'. לא תמצאו גליון שבת של 'הצופה', למשל, שאין בו כתבה על שחקן תיאטרון חובש כיפה, על מגמת אמנות ותקשורת יצירתית 'שלנו', על אירועי פאב-מדרש או דיסקו-דוס, על ערב שירה דתית-חילונית, על סרט רגיש ב'הפקה דתית', על להקת גיטארות של בוגרי 'הסדר', על חווית-נשמה של טיילי הודו-נפאל וכד'.
בבטאוני הציונות הדתית לגווניה, ובכנסי ה'אורתודוקסיה המודרנית' וספיחיה, מתקיימים אינספור דיונים אודות ערך התרבות הכללית וחשיבות ההשתלבות בה. בדור שבו נגמרו, כביכול, ערכי הציונות והלאום, ובמקומם - או בצידם - המימוש העצמי נחשב כערך עליון, אך טבעי כי ההשכלה והתרבות הפכו ללהיט ערכי וחינוכי, ובשדות אלו משקיע הנוער הרציני את מיטב הגיגיו ואורחותיו.
דומה כי בולמוס ההשתלבות ביצירה האמנותית והתרבותית הפך לקו איפיון עכשווי של חלקים ניכרים בקרב הנוער הדתי-לאומי. וכאן האב שואל: להיכן דוהר המירוץ? אנה פנינו מועדות? והאם אין רגלינו מועדות?

הצילו!
ואומר מיד, בפתח דבריי, את הסיפא, את המסקנה: מחיר ההשתלבות יקר מדי! ה'תרבות' עולה לנו בחילון הנוער, בכיפות זרוקות ובנשירה לשוליים!
אינני דן כאן בשאלת 'ביטול תורה' או ב'כשרות' תחומי תרבות, אמנות ויצירה מסויימים. הרבה יש לדון בסוגיות אלו ואין זה מקומן. לצורך הדיון אתעלם מהיבטי הלכה בידעי כי קיימים נושאים הלכתיים נוספים אשר הציונות הדתית העדיפה ל'טשטש' אותם מעט, כמו חברה מעורבת, למשל. יתר על כן, מקבל אנכי כהנחת יסוד את ערכי התרבות, את הצמאון הלגיטימי להתבטאות יצירתית ואת נכסי צאן ברזל של האנושות בתחומי אמנות, מוסיקה, דרמה וכד'. גם מבלי לומר מלה כנגד ערכים אלו, אמשוך בכל הפעמונים בקריאת
ה צ י ל ו !

'מהפכות' קודמות
מי שעינים לו יבחין כי את 'מהפכת התרבות' מובילים אנשים שאינם יציבים על קרקע היהדות ההלכתית, ולפחות אינם תופסים מעמד מרכזי בחוגי הציבור הדתי-לאומי. את 'המרד הקדוש' בשעתו, דהיינו ההשתלבות בציונות המעשית, הובילו גם רבנים ואישים תורניים אשר העלו את שילוב זה למדרגת קדושה ומלכות. מי שהצטרף לציונות הדתית יכול היה לחסות בצל אילני רברבי. ההתיישבות הדתית השתלבה, בהמשך הדרך, במסלול הציוני-התיישבותי כאשר רבנים-צמודים מלווים מעש זה, והם הסמיכוהו לרוחה של תורת ישראל.
התלבטויות רבות ליוו את הרבנים עמיאל נריה ובינה זצ"ל, ויבל"ח הרב יגל מה'מדרשייה', אשר יסדו את 'הישיבה התיכונית' ופתחו אפיק חינוכי משלב של תורה והשכלה. כיו"ב חיבוטי לב ונפש היו נחלת האבות המייסדים של ישיבות ה'הסדר' שנוסדו על ברכי לחצם של חניכי בני עקיבא ל'השתלבות צהלית'. מחיר חינוכי ניכר נדרש מראשי הישיבות הללו, ואעפי"כ הם אימצו את המהלך והעלוהו למדרגת עוז ומלכות. ה'מכינות הקדם-צבאיות' פרצו מסלול נוסף במסכת הכלים השלובים, והנה בראש הגדוד צועדים רבנים מחנכים יראי שמים אשר פתחו לבם, וי"א שאף יזמו, אתגר נכבד זה. גם המבקרים החריפים של 'מפעלים' אלו יודו כי "יש להם לתלמידים על מה שיסמוכו".

העדר מוביל תורני
בשדה התרבות, האמנות והיצירה, נשוא דיוננו, דומה כי המובילים את המהלך אינם אישי תורה מן הדרג הגבוה, ואף הנענים לברך בדיעבד עושים זאת בשפה רפה ומהוססת. אדרבה, מי שיבדוק ימצא כי דוברים רבים הקוראים להשתלבות תרבותית מזדהים עם פקפוק ב"מחוייבות מוחלטת להלכה"; דוגלים ב"צורך לרענן', ו"באי-צורך להקפיד יותר מדי". התוצאה המיידית נשקפת לכל עין - חילון למחצה, לשליש ורביע. שמח אני על מסרתיים למיניהם המתפללים בשבת ולאחר מכן נוהרים לאיצטדיונים. ברם רואה אנכי בחומרה רבה טיפוח אידאולוגיה כזו. לצערנו לא מעט מ'משתלבי התרבות' חוצים את גבולות ההלכה במוצהר, והכרזות אידאולוגיות כאלו יוצאות מפורש מפי כהני התרבות והאמנות והמוסיקה והדרמה והקולנוע והתקשורת ודומיהם, גם אם יכריזו בכל ראיון עתונאי כי "זו בדיוק תורתו של הרב קוק זצ"ל". הוסיפו לכך את העובדה שתחומי תרבות רבים משיקים לסוגיית המתירנות וגבולותיה, וכנגד יצרא דעריות יש להציב מחסומי גבול אדירים.
עוד אוסיף באמירת אגב, כי לדעתי גם 'המהפכה הפמיניסטית הדתית' לוקה באותו פגם, ולא תועיל לה צדקתה המהותית: העדר 'מובילים תורניים' בראש הפירמידה, וליבוי ה'מהלך' בעיקר מלמטה.
לו זכינו ל'מוביל תורני', בעל שיעור קומה, אשר ינהיג את הנוער הדתי אל מחוזות ההשתלבות התרבותית, ואף יתאר ויטהר אותה במעלות קדושים, - כי עתה החרשתי. בינתיים, כאמור, הקו מובל ע"י תאבי שילוב ורדופי יצירה, ונושא בשורה של 'מרד בלתי קדוש', של התפרצות בלתי מבוקרת. לדעתי, יש בו, בקו השליט כיום, גם מן הטעם הלא-חיובי של חיקוי ו"גם אנחנו יכולים", ואכמ"ל.
עם כל הכבוד לתרבות וליצירה - עדיין אינן שוות את המחיר אשר אנו משלמים בגינן, ברמה החינוכית-האישית וברמה הלאומית שתוצאתה התאדות משמעותית בקרב נוער הציונות הדתית.

* מתוך דברים שנאמרו ב"כנס לביא" בירושלים, חוהמ"ס תש"ס