נכדתה של תמר בורנשטיין לזר על "קופיקו" | "כל מה שקרה בבית - הפך לספר"

דמותו של קופיקו מלווה כמעט כל ילד בשלב מסוים בחייו. שוחחנו עם עמית גביש - נכדתה של תמר בורנשטיין לזר ז"ל, על החיים במחיצתה של הסבתא המצחיקה, ועל סביבת החיים המיוחדת בה גדלה

חדשות כיפה חדשות כיפה 27/08/20 13:09 ז באלול התשפ

נכדתה של תמר בורנשטיין לזר על "קופיקו" | "כל מה שקרה בבית - הפך לספר"
תמר בורנשטיין לזר וקופיקו, צילום: Moshe Shai/FLASH90

לפני כשלושה חודשים, הלכה לעולמה סופרת הילדים תמר בורנשטיין לזר, מי שיצרה את דמותו של קופיקו, והכניסה לחייהם של מאות אלפי ילדים במשך השנים שמחה, צחוק, והרבה מאוד דמיון. שוחחנו עם נכדתה – עמית גביש, עו"ד בהכשרתה ואם לשלושה, אשר עוסקת היום בכתיבת המופעים והשירים של המותג קופיקו וקוגומלו. ומי שבמשך שנים ארוכות, זכתה לגור בצמוד מאוד, לסבתא שהייתה דמות נדירה, עם אנרגיות בלתי נדלות, ואשר הצחוק והשמחה היו חלק בלתי נפרד מאישיותה.

"קופיקו התחיל כאשר בשנת 1951, סבתא כתבה סיפור בשם 'הקוף שהתחפש' בעיתון 'דבר לילדים'. והספר הראשון יצא בשנת 1957, קצת לאחר שאמא שלי נולדה. סבתא ראתה שיש הרבה מאוד דמויות בספרי הילדים המוכרים שמפחידות אותם, והיא חיפשה דמות שתהיה חיובית עבורם, כאשר מצד אחד יוכלו להזדהות איתה, אבל מצד שני, יהיה ברור מאוד שהם נבדלים ממנה, ומה שמותר לו, לא בהכרח מותר להם. אז היא השתמשה בקוף שהגיע מארץ דמיונית באפריקה, השתלב במשפחה ועשה המון תעלולים, כך שילדים יוכלו ללכת לישון מתוך צחוק וכיף, וגם כמובן, לעודד קריאה, ובאמת, קופיקו נבחר כאחד מהספרים הכי מעודדי קריאה בקרב ילדים".

 

איך היתה מתנהלת שגרת יומה?

"היא הייתה קמה בבוקר, יושבת במרפסת המשקיפה לחצר כאשר כל הנכדים סביבה, כי גרנו מעליה, והחצר הייתה משותפת, ולאחר מכן הייתה כותבת עד שהיינו חוזרים מבית הספר. היא לא ידעה לבשל מעולם, אז היא הייתה מחממת לנו שניצל תירס, והיינו יושבים לקרוא, בעיקר את הספרים שלה, כי היא הייתה כותבת בקצב מסחרר. כך גם הייתה בודקת האם הבדיחות מצחיקות, ומקשיבה להערות שלנו. היה לה מאוד חשוב לשמוע מאיתנו - הנכדים, ובעיקר דעתנו הייתה נחשבת בעיניה.

סבתא תמיד כתבה, נכון לעכשיו יש להערכתי, כמאה ספרים שעדיין לא יצאו, ההוצאה פשוט לא עמדה בקצב. כל מה שהיא הייתה עושה בחיים זה כתיבה או פיסול. לבית שלה קראו בשכונה 'הבית של קופיקו', כי הוא היה מאוד מיוחד, מאחר והוא היה מלא פסלים. היא היתה מפסלת כל הזמן, אבל את קופיקו היא לא הייתה מוכנה לפסל. אני חושבת שהיא חששה להקפיא אותו, והעדיפה להשאיר אותו כדמות פעילה ותוססת, היא סירבה לקבע אותו כפסל". 

תמר בורנשטיין לזר בחצר ביתה

תמר בורנשטיין לזר בחצר ביתהצילום: באדיבות המשפחה

 

מבוסס על סיפור אמיתי

"כל הסיפורים של קופיקו הם סיפורים המבוססים על אירועים אמיתיים שקרו במשפחה, כל הדמויות הן אמיתיות: נגה זו אמא שלי, יורם ואורנה הם דודים שלי, תמר ושלומק'ה הם סבא וסבתא שלי, וכל דמות שנכתבה בספר היא דמות אמיתית. מרגע שנולדתי, נכנסתי לספר. למעשה, קופיקו משקף את הלך הרוח שהיה בבית שלנו. הכל התנהל מאוד בהומור, הכל היה מאוד מצחיק, היא הייתה סבתא לא שגרתית, מאוד ילדה ברוחה, לא היו לנו איתה אף פעם שיחות של מבוגרים. 

מאחר וכל הספרים מבוססים על סיפורים אמיתיים, ידענו  שכל מה שקורה, עתיד להתפרסם. בספר שנקרא 'קופיקו והתיקנים הלוחשים', היא מתבדחת על הפחד שלי מג'וקים. הייתי מאוד היסטרית כשהייתי רואה אותם, וזה כל כך הצחיק אותה, כי היא עצמה הייתה קשורה מאוד לבעלי חיים, והייתה מנהלת איתם שיחות, כולל עם ג'וקים. כולם היו אצלה ברי שיח. בספר מופיע סיפור משעשע שקרה לי במציאות, כאשר צץ לי גו'ק במקלחת כשהייתי בת שש עשרה, ונאלצת לברוח ממנה. זה נורא שעשע אותה, היא התגלגלה מצחוק ואמרה לי, 'מחר זה בספר, מחר זה בספר'.

בספר 'קופיקו בחגיגה' יש פרק בשם 'עמיתי עולה לכיתה א'' שנכתב עליי כאשר התחלתי את בית הספר, וכל שטות שקרתה לי שם, נכנסה גם היא לספר. לכבוד המאורע החגיגי, קיבלתי מאמא שלה, סבתא רבא שלי – חולצה שהייתה גדולה עליי בכמה מידות, והיא הפכה את זה לסיטואציה נורא מצחיקה בספר עם הרבה תיבול והומור. בהזדמנות אחרת, היא לקחה את השריטה הקשה שלי להופעות של שלמה ארצי, והפכה אותה לספר שנקרא 'קופיקו והזמר המצחיק', שם שלמה ארצי הפך למומו ארטיק, ואבי סינגולדה הפך לבאבי גיטרגולדה, ואני הפכתי שם לנגה שמעריצה את מומו, וקופיקו הופך לזמר החימום שלו. הבסיס תמיד היה אמיתי אבל קיבל תוספות והעשרה. לפעמים זה קצת הביך, אבל זו הייתה השגרה בבית ובמשפחה וכבר התרגלתי.

גם שושנה הייתה דמות אמיתית, שכנה שגרה בסמוך אלינו בשכונת 'עין גנים' בפתח תקווה, ונפטרה לפני מספר שנים. אבל הדמות שלה שיקפה אותה ממש כפי שהייתה במציאות. יום אחד אבא שלי הביא חמור הביתה, והיא ממש התחילה להתעצבן, 'החמור נוער לי', 'החמור מציק לי', והזמינה משטרה. גם כאשר גרתי שם לפני החתונה, המשיך להיות מעניין כל הזמן. יום אחד היא דפקה לי בדלת וביקשה שנתלונן יחד לעירייה, כי שתלו את העצים הפוך. ככה זה היה איתה, כל יום עניין חדש. היא לא אהבה את העובדה שהיא מוזכרת בספר, והיא הייתה עומדת בחלון וצורחת שהיא יודעת שזה עליה, וזה לא בסדר. 

תמר בורנשטיין לזר

תמר בורנשטיין לזר צילום: באדיבות המשפחה

 

 

"סבא היה המבוגר האחראי"

"סבתא הייתה ממש כמו ילדה בת עשר ברוחה, ידעו שאפשר להשאיר אותנו איתה ושהיא תשמור עלינו, אבל לא הייתה ציפייה שתכבד את הגבולות שההורים הציבו לנו. היא תמיד הייתה מגניבה לי חלב ועוגיות לפני האוכל, סבא שלי היה המבוגר האחראי והייתי קרובה אליו מאוד.

לבית שלה היו מגיעים כל הזמן תלמידים, כדי להכיר ולשוחח איתה על הספרים, באחת הפעמים, הגיעו אליה גם בני כיתתי, והיא כנראה לא זכרה את הפגישה, אז היא הייתה בדיוק באותו זמן בחצר ופיסלה. מה שאומר, שהיא הייתה נראית  כמו פאלח, עם כובע קש ענק, מרוחה בדבק, ממש בלתי ניתנת לזיהוי. החברים מהכיתה הגיעו אליה, ושאלו איפה הסופרת, אז היא התחילה לענות להם, 'לא יודעת, אני הגנן, אולי היא תבוא מאוחר יותר', ואני ישבתי, ראיתי את הדברים מהצד עם חברה שכן כבר הכירה אותה, ורציתי למות מבושה. בשלב מסוים היא נעלמה, הלכה להתארגן וסיפרה שהגנן הלך הביתה. היא לא חשפה בפניהם שזו הייתה היא".

 

 

"אפילו כשכבר הייתה בת שמונים היא שמרה על חוש ההומור, יום אחד התקשרו והציעו לה לפתוח חשבון באיזה בנק, והיא כבר התעייפה מלהגיד שהיא לא מעוניינת אז היא פשוט החליטה לזרום עם הטלפנית, וסיפרה שכל הכסף שלה נמצא מתחת לבלטות, ושיש לה בור של כסף, וניסתה לשכנע את הטלפנית להתקשר ללקוחות ולעביר גם אותם לשיטת הבלטות.

במשך הרבה מאוד שנים הוטחה בה ביקורת קשה על כך שהיא מדרדרת את הנוער, ומשתמשת בשפה שלא ראויה לכתיבה, ואף היו מי שדרשו להדיח אותה מאיגוד הסופרים. וכשנפטרה, היא קיבלה תשומת  לב ציבורית כל כך גדולה, דבר שריגש אותי מאוד, מאחר והרגשתי שהיא זוכה סוף סוף לכל ההכרה וההנצחה שהגיעה לה, לאחר הביקורות שספגה במשך השנים".  

 

לפרויקט הספרים של כיפה