חלומה של כל אישה

חלומה של כל אישה נשואה ומטופלת בילדים, הוא לצאת ולהתאוורר מעט לערב קצר, ואם אפשר גם הצגה טובה שתדבר אל ליבה, ותהווה לה מפלט רִגעי מעבודות-הבית האינסופיות. ביום ראשון האחרון התגשם החלום הזה לעשרות נשים, והן הגיעו אל מרכז בגין אשר בירושלים, להצגה החדשה והמסקרנת "חלומה של כל אישה". עשרות אחרות נאלצו לחכות לכרטיס שבוּטל ברגע האחרון, או להצגה הבאה, מתוסכלות קמעה.

ובכן, לאחר שעברנו את הרווקוּת - המשוכה הראשונה, בהצגה הפופולארית "בעצב תצאי עם בנים" - לא נותר לנו אלא לעבור לשלב הבא, הלא הוא האימהוּת. חוויות שונות ומשעשעות מעולמה של האישה הקרייריסטית, בכל הזירות, הוצגו בפנינו: אִם בלידה, בהנקה, בצורך הנפשי (אך הבלתי מתאפשר) בנופש קליל, ההכנוֹת לשבת ועוד. החוויות כולן מוּצגות בהומור ובחן רב, ולקהל הנשים קל להזדהות עם הסיטואציות המחויכות, ואף עם הסצינות ה"רציניות" יותר, המציגות את הרווקה או את הנשואה העקרה, המחכות כולן לישועה.

(צילום: יחצ)

נגנית הקלידים המוכשרת והמרשימה שליוותה את ההצגה היא ליאת יצחקי, זוכת פרס אקו"ם לשנת 2010, שהפליאה בנגינתה והייתה כְּאֵם מלטפת ומרגיעה של שתי השחקניות ששיחקו לצידה. אחת מהן, נטע רוטנר, מוּכּרת לנו היטב מההצגה המדוברת "בעצב תצאי עם בנים", העוסקת בחיי הרווקוּת המאוחרת. זו מצחיקה, מפזזת ורוקדת על הבמה, ומחליפה דמויות ותלבושות בקצב מעורר הערצה.

לרוטנר ולמיכל פרץ, הכותבת השניה של המחזה, היה רצון עז לחזור ולהגשים חלום נוסף על הבמה במופע נשי. השתיים הכירו במכללת "אמונה", כסטודנטיות במחזור הראשון של החוג לתיאטרון, ולפני 10 שנים אף הקימו תיאטרון ילדים, "הדרים" שמו. התיאטרון הריץ במשך חמש שנים 7 הצגות ילדים ומופע קומי לנשים, עד לסגירתו. כעת חבְרוּ השתיים בשנית, עד שבמהלך החזרות החליטה מיכל שהיא פורשת מִקדמת הבמה ועוברת לבימוי, ומחליפתה, אסתי פיטוסי, גם היא בוגרת "אמונה", עברה לשחק במקומה. תהליך העבודה של ארבע היוצרות הללו היה מאתגר למדי, הן בשל העובדה שארבעתן בעלות משפחה, והן בשל המרחק הגיאוגרפי ביניהן, שהִקשה על החזרות להצגה (נטע וליאת גרות שתיהן בבית חורון, מיכל בשבות רחל ואסתי בקרית ארבע).

(צילום: יחצ)

על אף הקשיים הצליחו הארבע להרים הצגה מרשימה ומצחיקה, כשבסוף כל סצינה מופיעה ליאת, הדמות החמה והמחבקת כאמור, בשיריה המרגיעים ומעוררי-המחשבה. "כמה יפה האהבה שבך, חצי חיוך והעולם נפתח"; "זה הזמן שלך", היא שרה לאחר מונולוג אישי של שתי נשים, האחת רווקה והשניה מצפה לילד. "איזה ימים עוברים עלינו, איזה ימים". היה ניתן, לטעמי, ליצור רצף הרמוני יותר בין השחקניות, שכּן המעברים בין הקהל - הגועה בצחוק - לרצינות המתבקשת משיריה העמוקים וההרמוניים של יצחקי, הינם חדים מעט, והיה ניתן למַתֵּן מעט את החדוּת הזו. והמלצה חמה: צְפו בשיריה באתר האגדי "יוטיוב". לא תתחרטו.

ישנה ציפיה לאמירה ברורה יותר מהצגה עם שם כזה, כמו הגשמה עצמית, הלא הוא חלומה של כל אישה, בנוסף להיותך אמא במשרה מלאה. השחקניות מציגות בחן רב סיטואציות שקשורות בעיקר לעולמן של נשים בעלות משפחה וילדים, ואליו לגבי הרווקות, שנכחו גם הן בקהל, הייתה התייחסות מעטה יותר. על אף שהסיטואציות מוּכּרות להן מחיי היומיום של הסובבות אותן, היה ניתן להקדיש עוד טיפה גם להן. גם סצינה על ילדים מתבגרים הייתה יכולה להוסיף עוד נופך להצגה.

לסיכום: הפגה טובה לאימהות שבינינו, ואם אפשר - להרחיב את מעגל הסיטואציות בהצגה, כך שכל הצופות תוכלנה להזדהות יותר.