"בסך הכל בן אדם רגיל"

"יש אנשים שהעבודה שלהם היא להיות כוכבים, ויש אנשים שהכוכבנות היא רק חלק קטן מהחיים שלהם" כוכב ערוץ הילדים הדתי, אסי צובל, בשיחה פתוחה על תאטרון, יצירה, וחיי הסלב הדתי

חדשות כיפה אריאל הורוביץ 22/12/11 21:44 כו בכסלו התשעב

"בסך הכל בן אדם רגיל"

ימי החנוכה הם אולי הימים העמוסים ביותר בשנה עבור כוכב הילדים אסי צובל, שפניו המרצדות על פני מסכי "ערוץ מאיר" יחד עם חבריו, טוביה ופולקע, הפכו למותג פופולרי בקרב ילדי הציונות הדתית. רץ מהופעה להופעה, אסי מציג את התכנים החינוכיים בפני המוני מעריצים, אך בגיל 32, כשמאחוריו כבר חמש שנים ב"ערוץ מאיר", הוא מסרב להסתנוור מאהדה. בחיי היום יום מנהל אסי את צוות התסריטאים של ערוץ מאיר, עורך את התסריטים ומצטלם לתוכנית, הכל באולפן קטן בשכונת קרית משה, שתי קומות מעל בית המדרש במכון מאיר. חג החנוכה הוא הזדמנות מצוינת לשוחח עם כוכב הילדים הדתי על המקצוע התובעני, על הקונפליקט בינו לבין הדת, ועל המהפכה השקטה המתחוללת בתחום התרבות היהודית.

אסי צובל, איך הגעת למשחק?
הרומן שלי עם עולם המשחק עתיק כיום היוולדי. מעולם לא חלמתי להיות סופר או שוטר או רופא, מאז שאני זוכר את עצמי רציתי להיות שחקן. כבר כילד הייתי בונה במות מלגו, מצייר תפאורות על נייר ומציג בפני המשפחה. הייתי הולך להצגות בעיניים נוצצות מקנאה. אפשר לומר שלא הגעתי לתחום הזה; נולדתי אליו, ולקחתי אותו איתי כל חיי.

חששת שכאדם דתי לא תוכל להגשים את החלום הזה?
בהתחלה כן. יש משהו במשחק, כמו בכל אומנות שהיא, שהוא מאוד טוטאלי. אם לא תהיה מחויב עד הסוף ליצירה שלך, היא פשוט לא תצא. הרבה אנשים מרגישים סתירה בין העולם הדתי לעולם היצירה: הלב בוער לקב"ה, אבל הלב בוער גם ליצור, והחיבור ביניהם הוא לא תמיד קל, ולא פשוט בכלל - אני אומר זאת בכנות - להכריע לכיוון הקב"ה. זו הסיבה שוויתרתי בהתחלה על חלום התיאטרון, והלכתי ללמוד קולנוע בבית ספר מעלה. בסופו של דבר הבריחה הזו לא עזרה, כי גם כתסריטאי וכבמאי מצאתי את עצמי נתקל בקונפליקטים: איך אני מציג בסרט שלי זוג נשוי, למשל? איך אני מצליח להפיק יצירה משמעותית ולהישאר במסגרת ההלכה? אדם שעוסק ביצירה לא יכול לברוח מהדברים האלה, וגם אני מתמודד עם זה.

(צילום: יחצ)

אתה מרגיש שהנישה של ערוץ מאיר מטשטשת את הקונפליקט הזה?
ערוץ מאיר הוא בהחלט סוג של פיתרון. מדובר במעין הגשמה של חזון אחרית הימים, 'הטלוויזיה של הגאולה' כמו שאמרו עלינו פעם. הערוץ הזה מאפשר להגשים את החלום ולהישאר בתוך המסגרת. יש צמא גדול מאוד בציבור הדתי לתרבות אלטרנטיבית. הערוץ הזה לקח את כל עולם היהדות, שהיה סגור בבתי המדרש, והעביר אותו למקום של החוויה. הרבה הורים, מורים ורבנים אומרים לנו שאנחנו מצליחים להעביר לילדים תכנים שהם לא מצליחים להעביר להם. אנחנו לא שרים שירים שאומרים שאסור לגנוב וצריך לומר אמת. בשביל ללמוד שצריך לומר אמת, אסי משקר קודם, או גונב, וכך הילדים עוברים בעצמם חוויה עם הגיבור. אפשר ללמד את זה בכיתה, אבל החידוש העצום כאן הוא החוויה. ככל שתהיינה יותר מסגרות כאלה, יותר יצירות שקשורות לבית המדרש, אני מאמין שהיהדות תיראה אחרת.

מהם הגבולות ההלכתיים של הערוץ? האם נשים וילדות מופיעות בתוכניות של ערוץ מאיר?
מדיניות הערוץ היא שנשים לא מופיעות בתוכניות. הרב דב ביגון והנהלת ערוץ מאיר אכן מאמינים שנשים לא צריכות להופיע בתוכניות הללו, אבל אין ספק שיש כאן גם ניסיון להתאים את עצמנו לכמה שיותר אנשים. יש אנשים שלא נוח להם אם תופענה נשים או ילדות בערוץ, ויש לנו רצון להיות בסדר עם כולם ולפנות למכנה המשותף הרחב ביותר. אבל המניע להחלטה הזו הוא בפירוש בגלל שכך מנהלי הערוץ מאמינים שראוי לעשות טלוויזיה.

בסוף הופעות החנוכה שמתקיימות בימים אלה, לא נדיר לראות המוני מעריצים עומדים בתור כדי להצטלם איתך ולבקש חתימה. אתה לא חושש שהתופעה של הערצת הכוכבים תחדור גם לציונות הדתית?
כשהקמנו את הערוץ, אף אחד לא חשב שהשאלה שלך בכלל תהיה רלוונטית. המוטיבציה שלנו כלל לא באה מהכיוון של כוכבנות, אבל הכוכבנות הגיעה מהר מאוד: אנחנו מעין שבי ואוזה וקיפי של הילדים הדתיים של היום. אני חושב שאם המוטיבציה שלך היא להתפרסם, להיות כוכב ושיעריצו אותך, יש כאן בעיה. אם הייתי כל היום עובד בלהיות 'אסי', זה לא ראוי. אבל זה בפירוש לא הדבר שמניע אותי. במקצוע הזה, כשאנשים רוצים להצטלם איתך ולבקש ממך חתימה, יכול להיות הרבה מאוד יצר הרע. אני תמיד שם שתי משקולות על הרגליים, כדי לקרקע את עצמי, להזכיר לעצמי שאני בסך הכל בן אדם רגיל, וככה אני רוצה להישאר. אני אמנם אוהב מאוד את הקהל ואת הפידבקים, אבל מאוד מביך אותי לעשות קניות עם המשפחה ולפתע להיתקל במעריץ שרוצה להצטלם איתי באמצע הסופרמרקט. אני גם משתדל לתעל את ההערצה הזו למטרות חיוביות. יש ילדים חולי סרטן שמעריצים אותנו ומבקשים שנבוא לבקר אותם במיוחד, ואנחנו עושים את זה לא מעט.

במה, אם כן, אתם שונים מכל זמר או שחקן חילוני שמבקר ילדים בבתי חולים?
אני לא בהכרח אומר שאנחנו שונים מהם. כל אמן, אם הוא אמן טוב, מנתב את ההערצה אליו לכיוונים חיוביים. אנחנו בוודאי לא היחידים שעושים את זה. אבל יש אנשים שהעבודה שלהם היא להיות כוכבים, ויש אנשים שהכוכבנות היא רק חלק קטן מהחיים שלהם.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן