שאלה
שלום רב,
ברצוני לשאול מדוע החפץ חיים מצמצם בהגדרת "רכילות" לעומת הרמב"ם. בהלכות דעות פרק ז כתוב: "איזה הוא רכיל זה שהוא טוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך וכך שמעתי על פלוני. אף על פי שהוא אומר אמת הרי זה מחריב את העולם". מובן זה דומה למובן הרגיל האינטואיטיבי של המילה. ואילו לפי החפץ חיים רכילות היא אך ורק מקרה שבו ראובן מספר לשמעון מה עשה לו לוי.
שאלה נוספת: החפץ חיים עושה שירות גדול בין היתר בכך שמבהיר מה אינו לשון הרע, או מתי מותר לומר לשון הרע. למשל, כאשר מעביד שואל לדעתך על מועמד לעבודה שאתה מכיר. בהלכות דעות אין הרחבה בנושאים אלה. האם הרמב"ם נוגע בהם במקום אחר?
בכבוד רב,
רון מחיפה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
א. ראה בכסף משנה שם שהגרסה הנכונה ברמב״ם ”כך אמר עליך פלוני״. לאמור, אף שזו מידה מגונה להיות רכלן במובן המקובל היום בדיבור הציבורי - לא זו הרכילות שאסרה תורה. הרכילות שאסרה תורה היא ”סכסוך״ בין אנשים והעמקת הסכסוך בהפצת הידיעות האחד מהשני, בין לפי הרמב״ם ובין לפי החפץ חיים.
ב. אכן זו תימא גדולה, אך לא על הרמב״ם בלבד, כי אם על כל פוסקי ההלכה, שכן אפילו בשולחן ערוך הדברים לא מופיעים. כנראה שעד ימי החפץ חיים ראו בעיקר את ענייני לשון הרע כדברי מוסר, והם אכן מופיעים בספרי המוסר בהיקפים גדולים מאוד. החפץ חיים הוא שהעתיק אותם מתחום המוסר והמידות לתחום ההלכה, וזו הייתה המהפכה הגדולה שהרמב״ם היה נדבך משמעותי בה, והחפץ חיים דחף אותה דחיפה עצומה קדימה.
כל טוב