קשה לי לומר את "הריני מוחל וסולח", לא שלימה עם זה

וואלה צודקת!
לגמרי.
מישהי פגעה בך, נגעה בך בדיוק במקום הכי רגיש שיש, שברה אותך לגמרי, שרפה את מה שהיה פעם הכבוד העצמי שלך
ועכשיו את אמורה לבוא כאילו אין מחר, לפתוח את הסידור ולהגיד בלב שלם:
'ריבונו של עולם, הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי', כאילו מה ניסגר?
למחול? על מה שהיא (או הוא..) עשתה?
לא רק שלא הגבתי, למרות שגם הקב"ה יודע שאם הייתי רוצה היא הייתה מצטערת בכלל על הרגע שהיא באה לעולם אלא עוד רוצים שאני אבוא
אפתח את הסידור ויאללה, 'שולם שולם לעולם ברוגז ברוגז אף פעם?', מישהו כאן באמת חי בסרט...
אז קודם כל כמו שכתבתי, מבין את ההרגשה שלך והיא גם מראה יותר מכל על מידת האמת!
מה, להתחיל ולצפצף שאת מוחלת שהלב שלך ממש לא בעניין? זה לא מחילה אלא זיוף.
ואנחנו יודעים מה היהדות חושבת על כל העניין של ה'אחד פה ואחד בלב' וזו בדיוק הסיבה שלקח לר' אהרון קוטלר (נדמה לי שזה היה הוא), ראש ישיבת לייקוד
להגיד לאדם אחד שפגע בו וביקש ממנו סליחה:
"הייתי רוצה לסלוח לך, באמת שכן, אבל אני פשוט לא יכול...אולי תבוא בעוד כמה זמן" ואז, אחרי חודש של עבודה מטורפת על המידות שלו, כמו שהוא כתב, הוא באמת הצליח לסלוח.
אז יש כאן את העניין שאנחנו תמיד נוטים לסלוח כל כך בקלות לעצמנו אבל כשמדובר בחברים שלנו, אז פתאום כולנו נהפכים למידת הדין:
איך הוא יכול? ומי הוא בכלל? ומה הוא חשב לעצמו?
אבל שאנחנו פוגעים אז...לא ידעתי ולא חשבתי, והייתי כועס, וזה לא שאני באמת רע וכו'...
אבל מעבר לזה יש כאן עוד משהו, בעניין הזה שאנחנו אומרים לפני קריאת שמע:
נותנים לך מהשמיים, על מגש של כסף מתנה מהקב"ה, נשיקה ממלך העולם עטופה בברכה הזו, ממש לפני שאת הולכת לישון.
זאת הדרך שהקב"ה אומר לך לילה טוב:
אני באמת אוהב אותך, כי את קודם כל הילדה שלי, ואני באמת רוצה לסלוח לך על כל מה שאת עשית היום, על כל מה שחיפפת, על כל הפגיעות שפגעת בחברות שלך, באלו שאת יודעת ובאלו שלא, ועל כל הפגיעות שפגעת בי...
מבינה? אני פשוט לא יכול לעמוד מהצד לראות איך מידת הדין תפגע בך, לא יכול ולא רוצה, כי מצד האמת, אנחנו יודעים כבר ש"שאלו לחכמה החוטא מהו עונשו, אמרה להם וחטאים תרדף רעה (משלי יג: כא). שאלו לנבואה החוטא מהו עונשו, אמרה להם הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח: ד)"
תמות! בלי משחקים, בלי כאילו, אבל הוא, הקב"ה, אמר: "יעשה תשובה ויתכפר לו".
איך יתכפר? על ידי תשובה אבל יש עוד משהו, וכאן אנחנו מגיעים לענין, לסוד הזה, למפתח שהקב"ה הביא לנו:
במידה שאדם מודד מודדין לו (סוטה יג).
מה זה אומר?
שהיום בלילה, לפני שאת הולכת לישון, תנסי רגע אחד, לא יותר, פשוט להחליף תפקידים והפעם לשם שינוי את זו שהולכת לשבת על ספסל הנאשמים וממש בדיוק ברגע הזה, בשנייה הזו, יושבת חברה שלך שפגעת בה, מחזיקה את הסידור בידיים שלה וחושבת מבעד לדמעות:
אני באמת רוצה לסלוח לדינה, אבל אני פשוט לא יכולה!!!
ואז מה את חושבת הולך?...
רעש בשמיים!
אומרת מידת הדין, ומידת הדין כמו שאת יודעת לא רואה אף אחד ממטר וגם אין לה מחר:
מילא ריבונו של עולם, שהבת שלך, (והפעם זה לא את, אלא החברה שלך) הייתה נפגעת מנניח...ערבי, גוי, מישהו אחר, אבל הרגע הגיע אלינו ללשכת המקטרג הראשי דמעות שדפקו בדלת שלנו ורצו להיכנס,
הכנסנו אותם, ושאלנו אותם, למה הם פה, ומי בכלל הוליד אותם
ואז...הם התחילו לבכות ולספר לנו, שדינה, היא זו שהולידה אותם כי היא פגעה, ממש פגעה בחברה שלה
ומידת הדין, השטן, זה פשוט לא מעניין אותם אם התכוונת או לא, הסברים תכתבי למורה שלך מהאולפנה, הם כאן כדי לעבוד, להשחית
עושים לך משפט שדה ונחשי מה?
אשמה!!!
עכשיו דינה, רגע לפני שאת מחליטה אם את מסוגלת לסלוח באמת או לא, ורגע לפני שאת כותבת לנו שאלה, מגיע שליח בהול מהבית דין של מעלה ומביא לך מכתב שכתוב בו שלמידת הדין ולך יש דיבור צפוף. רק אתם. לבד.
לא נעים...
והוא מתחיל: "יש לך מושג למה קראתי לך?"
את עונה בלחישה מפוחדת: לא.... (ואז את חושבת לעצמך שהוא באמת נראה מפחיד כמו שתמיד חשבת שהוא)
ואז הוא ממשיך: "אז בואי אני אגיד לך, החברה שלך, ההיא שהיום בסך הכול עיקמת לה פרצוף ואפילו לא אמרת כלום, היא פשוט נשברה מזה לגמרי..לא בגללך, אלא בגלל הרבה קודם, אבל את, התנועה הזו שעשית, זה מה שגמר אותה סופית...הרבה דמעות הגיעו אלינו היום בגללך..."
את בהלם. אין לך מושג על מה הוא מדבר לעזאזל, נכון, עקמת לה פרצוף אבל מי בכלל חשב שזה יגיע לדבר כזה
ואז הוא המשיך:
"את יודעת, אני מסתכל פה במחשב שלנו, ואני רואה שיש פה בקשה, תפילה שרשומה על השם שלך:
ואני רואה שהיית ביום רביעי בכותל והגיעו דמעות על שמך, והבנתי ממה שכתוב לי פה שאת ביקשת שמישהי שאת מאוד מאוד אוהבת, תיפקד כבר בילדים..
את יודעת על מה אני מדבר?"
בטח שאת יודעת...זאת התפילה הכי מיוחדת שהתפללת אי פעם בחיים שלך!
כמה שדברת איתו, עם הקב"ה, כמה ביקשת, והייתה לך תחושה, הרגשת את הקול הזה שאמר לך, שהפעם....את יודעת שהתפילה שלך התקבלה
והוא ממשיך בסבר פנים חמורות:
"טוב, אני אגיד לך ת'אמת, אני רואה שהוחלט בשמיים בגלל הרעש שנעשה מהדמעות שלך, שהבת הזו באמת תיפקד כבר אחרי 5 שנים של עקרות, כי התפילה שלך חתכה לנו את הראיות והדמעות שלך הרטיבו לנו את כל הדינים...אבל עכשיו, אחרי הפסק דין שיצא לטובת הבת הזו...באו הדמעות שלה שאת גרמת להם, ונראה לי שאנחנו נצטרך לעכב את הגאולה הזו, את הנשמה שכבר הייתה מוכנה להשלח לעבר הבת הזו שכל כך התפללת עליה,
נראה לי שהיא לא תיפקד השנה בילדים..."
את מרגישה שזה גדול עלייך ואת מתפרצת בבכי:
"אבל באמת לא התכוונתי! באמת שלא! לא ידעתי שהיא תיקח את זה ככה"...
והוא יענה לך בקול מקפיא:
"אני בטוח שלא, אבל יש נשמה בעולם הזה שיש לה 'קפידה' עלייך, היא מקפידה עלייך, היא פגועה ממך ועד שהיא לא תסלח לך, אני לא אוכל לעשות כלום".
והבת הזו, שהתפללת עליה, הלכה בדיוק היום בבוקר עם בעלה לבדיקת הריון
התוצאות היו חיוביות, אבל הרופא רצה להיות בטוח ולכן הוא עיכב אותם
היא כבר הלכה לכותל, ממש למקום שאת התפללת עליה ביום רביעי, להודות לקב"ה אבל עדיין ניסר בה הקול הזה, המאיים, המפחיד
ואולי זה לא....
ובדיוק היום, באותו הזמן, בבית אחר, הבת שפגעת בה, הלכה לישון בלילה וניסתה לסלוח לך, באמת!
היא אפילו שלחה שאלה לחברים מקשיבים: "שקשה לה לומר את ה'הריני מוחל וסולח', אבל עד שהתשובה הגיע, היא לא סלחה לך....
הלב שלה פשוט לא יכול.
בשתיים בלילה נשמעה צליל של פקס בחדר של הבת הזו, שכל כך התפללת עליה
הרופא חיפש אותה כל היום ולא מצא אותם, אבל הוא חושש שהתוצאות לא הכי מדוייקות
היא תצטרך לחכות עד למחר שם היא תשמע אותו אומר לה בקול מצטער שהתוצאות עדיין לא ברורות
ואולי כל התקוות, כל החלום הזה, הולך לקרוס....
קוראים לך דחוף לדיון בהול בבית דין של מעלה, שואלים אותך מה לעשות, מסבירים לך שמצד אחד התפילות שלך בקעו רקיעים אבל מצד שני פגעת במישהי והמצב נראה עכשיו די אבוד...
את לא מאמינה, ואז את שואלת בקול חלש:
באמת אין לי יותר מה לעשות?....
פתאום נשמע קול מהצד שלך, מהצד הטוב, קולו של ר' לוי יצחק מברדיט'שב, סנגורן של ישראל:
"בטח שיש ...פשוט היום, לפני שאת הולכת לישון, תסלחי על הדבר שפגעו בך...נכון,זה יהי'ה קשה, מעצבן, מתסכל, אבל כמה שזה יהי'ה יותר קשה ככה הזכות שלך, המידה שאדם מודד שבא יתנהגו איתך, תהי'ה יותר גדולה"
ואז את נצבת בפני שאלה:
לסלוח ולגרום לזה שבגלל שאת וויתרת גם בשמיים יוותרו לך, ואז החברה שלך שכל כך התפללת עליה תיפקד בבנים
או לא לסלוח....
נראה לי שאם תסתכלי פנימה, אל הלב שלך, תגלי כבר מה הוא חושב...

רק טוב, חופש מועיל בשורות טובות ושמחה אמיתית

אבינועם
avinoam811@gmil.com