שאלה
לאחרונה מדובר על פינוי מאחז עמונה. מאחז הנמצא, למיטב ידיעתי, על שטח פרטי של גוי (כלומר שטח שרשום על שם גוי ספציפי ברישומי המנהל האזרחי וסביר להניח שגם בטאבו הירדני). שאלתי היא, האם בכלל היה מותר להתיישב במקום כזה לכתחילה, ואם לא האם הדין משתנה בדיעבד? (אני מניח כי התושבים מוכנים לשלם לגוי,מחיר סביר,אך אינם מוכנים להתפנות).
תודה מראש
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום,
איני בקיא בפרטי המקרה, אך משיחה עם חבר מתושבי היישוב הבנתי שאין אף גוי פרטי הטוען לבעלות על איזור זה. כיום ברור שעקירת מאחזים ויישובים ע"י השלטונות אינה נובעת מתוך הקפדתם על "שלטון החוק", אלא מתוך מדיניות של התנכלות למתיישבים, על מנת לשבור את רוחם ולהחליש את אחיזתם בארץ. כך שלא מדובר בעבירה על סעיף זה או אחר, אלא במאבק אידיאולוגי נגד המתנחלים. אחרי שהשלטון מציב לעצמו מטרה כזו, אין לו בעיה למצוא כל מיני חוקים שונים ומשונים, או לגלות מסמכים למיניהם, כדי לתת גיבוי "משפטי" לכל פגיעה בנאמני ארץ ישראל. כמובן שכשמדובר בבניה בלתי חוקית של ערבים, או בשאר הפרות חוק מצידם, איננו מבחינים בכזו דאגה נמרצת לקיומו של שלטון החוק והדמוקרטיה מצידם של השלטונות...
לגופו של עניין, במקרה תיאורטי בו מתברר שאכן הקרקע היתה שייכת לגוי פרטי הטוען לבעלות עליה, נראה שהיה מקום לפצות אותו, או לכתחילה לקנות ממנו את הקרקע לפני הבניה. אולם יש לדון בכל מקרה לגופו, וכמובן לברר מניין לו לגוי אותה בעלות על הקרקע, והאם על פי ההלכה יש לו בכלל זכות ישיבה וקניין בארץ ישראל. מדובר בסוגיות נרחבות שעסקו בהן פוסקי הדורות האחרונים (למשל בהקשר של היתר מכירה) ואין כאן מקום להאריך בהן. ואדגיש שוב, שלא ברור כלל שאכן זה המקרה בעמונה.
בברכת גאולה שלמה,
צוות משיבים ישיבת ההסדר קרני שומרון
karnei_shomron@intermail.co.il